ארכיון

ארכיון לקטגוריה ‘בעולם’

מבט ביקורתי על דימויי הגוף של נשים ונערות




במרץ 2011 נערכה בלונדון ועידה בינלאומית אשר עסקה בדימוי גוף של נערות ונשים בעולם המערבי בן זמננו. מטרת הועידה שהוגדרה על ידי מארגניה כועידת חירום, היתה  "להגן על דור העתיד של נערות ונשים מפני המערכת החברתית-גלובלית-עסקית אשר גורמת להן לשנוא את גופן". מארגנות הועידה רואות במשימה זו משימה בעלת דחיפות רבה ושמו לעצמן כמטרה להעלות את הנושא לשיח הציבורי ולפעול כדי למנוע את התהליך שבו נשים מעסיקות עצמן באופן אובססיבי במראה החיצוני שלהן, עסוקות עיסוק יתר במשקל ובדיאטה, רוכשות ומשתמשות במוצרי קוסמטיקה (על התעשייה הגדולה המתפרנסת ממנה) וכו'. המציגות השונות בכנס קראו להלחם בדימויי הגוף האידיאלי המעוותים שמוצגים באמצעי התקשורת, בפרסומות, בתוכניות הטלויזיה ובדימויים הויזואלים השונים הסובבים אותנו. המטרה היא להביא את הנערות והנשים לאהוב את גופן כפי שהוא, ללא דיאטה, ללא ניתוחים פלסטיים ומבלי לנסות לחכות דימויים שמוכרות לנו תעשיות שונות (אופנה, קוסמטיקה, רפואה וכו').

השתתפו בוועידה ארגונים וגופים שונים הפועלים בבריטניה בעיקר על מנת לקדם את הנושא, דרך תוכניות בית ספריות, תוכניות באוניברסיטאות ובקהילה, קבוצות באינטרנט ועוד.

המאבק שמובילה הועידה, הינו מאבק חשוב מאין כמותו, לטיפול בסוגיה שלצערנו הרב, אינה פוסחת גם על החברה הישראלית! כקבוצה של נשות ואנשי מקצוע העוסקים במגדר, עלינו לקדם את המאבק  למלחמה בדימויי הגוף הנשי הלא ריאליסטים והפוגעניים המקיפים אותנו, המביאים נשים שלא לקבל את גופן ולנסות לתקן או "לשפץ" אותו בדרכים שונות: החל בדיאטות דרך טיפולים קוסמטיים ועד לעיצוב מחדש של הגוף באמצעות סכין המנתחים !

מה אנחנו יכולות/ים לעשות?

המאבק צריך לכלול שני מהלכים מקבילים:

הראשון, קידום המודעות ביחס לאידיאל הגוף הנשי הבלתי ריאלי הרווח בחברה שלנו והמחירים שמשלמות נשים ונערות המנסות להתאים עצמן לאידיאל בלתי מושג זה.

והשני, פעולה חברתית ליצירת דימויי גוף ריאליים יותר, בעולם הפרסומות, בתוכניות הטלויזיה, בסרטים ובשלטי חוצות הסובבים אותנו, וחינוך הנשים והנערות להתנגדות לדימויים אלו, ואימוץ מבט ביקורתי ביחס אליהם.

Share

Share

כל הרשומות מאת

מבט ביקורתי על דימויי הגוף של נשים ונערות

במרץ 2011 נערכה בלונדון ועידה בינלאומית אשר עסקה בדימוי גוף של נערות ונשים בעולם המערבי בן זמננו.

מטרת הועידה שהוגדרה על ידי מארגניה כועידת חירום, היתה  "להגן על דור העתיד של נערות ונשים מפני המערכת החברתית-גלובלית-עסקית אשר גורמת להן לשנוא את גופן". מארגנות הועידה רואות במשימה זו משימה בעלת דחיפות רבה ושמו לעצמן כמטרה להעלות את הנושא לשיח הציבורי ולפעול כדי למנוע את התהליך שבו נשים מעסיקות עצמן באופן אובססיבי במראה החיצוני שלהן, עסוקות עיסוק יתר במשקל ובדיאטה, רוכשות ומשתמשות במוצרי קוסמטיקה (על התעשייה הגדולה המתפרנסת ממנה) וכו'. המציגות השונות בכנס קראו להלחם בדימויי הגוף האידיאלי המעוותים שמוצגים באמצעי התקשורת, בפרסומות, בתוכניות הטלויזיה ובדימויים הויזואלים השונים הסובבים אותנו. המטרה היא להביא את הנערות והנשים לאהוב את גופן כפי שהוא, ללא דיאטה, ללא ניתוחים פלסטיים ומבלי לנסות לחכות דימויים שמוכרות לנו תעשיות שונות (אופנה, קוסמטיקה, רפואה וכו').

השתתפו בוועידה ארגונים וגופים שונים הפועלים בבריטניה בעיקר על מנת לקדם את הנושא, דרך תוכניות בית ספריות, תוכניות באוניברסיטאות ובקהילה, קבוצות באינטרנט ועוד.

המאבק שמובילה הועידה, הינו מאבק חשוב מאין כמותו, לטיפול בסוגיה שלצערנו הרב, אינה פוסחת גם על החברה הישראלית! כקבוצה של נשות ואנשי מקצוע העוסקים במגדר, עלינו לקדם את המאבק  למלחמה בדימויי הגוף הנשי הלא ריאליסטים והפוגעניים המקיפים אותנו, המביאים נשים שלא לקבל את גופן ולנסות לתקן או "לשפץ" אותו בדרכים שונות: החל בדיאטות דרך טיפולים קוסמטיים ועד לעיצוב מחדש של הגוף באמצעות סכין המנתחים !

מה אנחנו יכולות/ים לעשות?

המאבק צריך לכלול שני מהלכים מקבילים:

הראשון, קידום המודעות ביחס לאידיאל הגוף הנשי הבלתי ריאלי הרווח בחברה שלנו והמחירים שמשלמות נשים ונערות המנסות להתאים עצמן לאידיאל בלתי מושג זה.

והשני, פעולה חברתית ליצירת דימויי גוף ריאליים יותר, בעולם הפרסומות, בתוכניות הטלויזיה, בסרטים ובשלטי חוצות הסובבים אותנו, וחינוך הנשים והנערות להתנגדות לדימויים אלו, ואימוץ מבט ביקורתי ביחס אליהם.

Share

כל הרשומות מאת

קסטר סמניה והפער בין מין למגדר

15 ספטמבר, 2009 13 תגובות

מקור תמונה: ויקיפדיה קומונס

מקור תמונה: ויקיפדיה קומונס

קסטר סמניה, אתלטית דרום-אפריקאית, זכתה באליפות העולם האחרונה בריצת 800 מטר, תוך שהיא קובעת את הזמן הטוב ביותר השנה. לאחר זכייתה, התעוררו ספקות לגבי זכאותה למדליה, משום שאיגוד האתלטיקה העולמי פקפק בהיותה של סמניה אשה ביולוגית, בעקבות מבנה גופה 'הגברי' והרמות הגבוהות של הטסטוסטרון שהתגלו בגופה. לטענת הארגון, 'לא התעורר חשד לרמאות מכוונת, אלא למצב רפואי נדיר, הנותן לה יתרון לא הוגן'. בבדיקה שנערכה לסמניה – שספק אם נערכה בהסכמתה, ושתוצאותיה הודלפו לעיתונות – נתגלה שסמניה היא אינטרסקס (ולא הרמפרודיט) – אין לה שחלות, ויש לה אשכים.

שלא במפתיע, בעיתונות הישראלית נותר הדיון על סמניה ברמת הפריק שואו – 'היא לא אישה אלא גבר-אישה'. הגדיל לעשות אתר ואללה, שהזמין את קוראיו להצביע האם 'זה גבר או אשה' – כי הרי זהותו המינית של אדם היא עניין להצבעה ציבורית (ומי שזהותו המינית אינה תואמת את החלוקה הבינארית של גבר\אישה אינו אדם אלא 'זה').

בפורומים אחרים, מעלה המקרה של סמניה לדיון מספר סוגיות על הקשר שבין מין ביולוגי, מגדר וזהות מינית.קאי רייט כותב ב-The Root על הפריק-שואו סביב המקרה של סמניה (שכמובן, אינו מוגבל לישראל). מוניקה רוברטס מציינת בטרנסגריוט שהצד החיובי של המקרה הוא מתן האפשרות להזכיר לכולנו, שוב, את מה שאינטרסקסים וטראנסים יודעים על בסיס יומיומי: שמגדר אינו מצב של או\או. הקטגוריות 'גבר' ו'אשה' אינן קטגוריות בינאריות אלא רצף, המכיל גם מצבי ביניים שאינם משתייכים באופן חד משמעי לאחת הקטגוריות.

ליסה, בתמונות סוציולוגיות, ממשיכה את הדיון ומונה את הקריטריונים האפשריים לקביעת מגדר: זהות אישית, אברי מין (חיצוניים או פנימיים), גונדות, כרומוזומים ועוד. שמונת הקריטריונים שהיא מונה אינם תואמים תמיד זה את זה, מה שמוביל לכשלון הכרחי בנסיון לקבוע באופן דפיניטיבי ובינארי את 'המין הביולוגי' של כל בני האדם. ליסה מעלה את השאלה – מה הערך של הפרדה מגדרית בספורט? האם מדובר כאן באמת ביכולות ספורטיביות, או באובססיה תרבותית לשימור אבחנות מגדריות?

לוליטה בקנר-איניס מעלה ב-Feminist Law Proffesors את השאלה – עד כמה ההבדלים בעוצמה הפיזית בין גברים ונשים, עליהם מבוססת ההפרדה המגדרית בספורט, נובעים מהבדלים ביולוגיים מולדים, ועד כמה הם תוצר חברתי של אימונים, ומצביעה על הקשר של השאלה הזו לקושי של קביעת המגדר.

ג'ודי ברמן, בסאלון, דנה בהצעה המתבקשת בעקבות האירוע – לבטל את ההפרדה המגדרית בספורט. ברמן מדגישה את הבעייתיות שבשני הפתרונות האפשריים: מחד, לביטול ההפרדה המגדרית צפויה להיות השפעה שלילית על אתלטיות – מגיל בית הספר היסודי ועד לאולימפיאדה – שיאלצו להתחרות מול גברים ויתקשו להגיע להישגים; מאידך, אי-ביטול ההפרדה מחייב אותנו, כפי שמעיד המקרה של סמניה, לתחזק מערכת בינארית של אבחנה בין גברים לנשים, מערכת שהיא מקור בלתי נדלה לבעיות.

ולסיכום, קתרין פרנק מתייחסת ל'בדיקות לאימות מין', לעובדה שהן נערכות רק לנשים, ולכך שהן נערכות רק לנשים שרצות מהר במיוחד. היא מזכירה לנו את 'מניפסט סייבורג' של דונה הראווי, ואת הטענה שהקביעות ה'מדעיות' וה'טבעיות' לגבי מין אינן אלא הבניות חברתיות של מגדר. פרנק מצביעה על כך שהטענה המדוייקת היא לא שלגברים יכולות אתלטיות עדיפות על אלו של נשים, אלא שרמות טסטוסטרון גבוהות משפרות את הביצועים האתלטיים. לכן, מציעה פרנק, במקום החלוקה התרבותית לספורט גברים ולספורט נשים, אפשר לעבור לחלוקה – הטעונה הרבה פחות – לספורט לבעלי רמות טסטוסטרון גבוהות מול נמוכות.

Share
FireStats icon ‏מריץ FireStats‏