כמה הבלים יכול הקולוניאליזם להמציא. הרי נעמה כרמי, גם במיטבה, לא היתה באה להפגנה בדחזנגוף בחזה חשוף. וגם לא בחזיה חשופה. ואפילו לא בביקיני. למה? כי זו הנורמה. של נשים? לאו דווקא. זו הנורמה של החברה הנשלטת בידי גברים [היכולים, למשל, לצעוד בהפגנה בחזה חשוף, ביום חם, בדיזנגוף] . אבל בתוך התעמולה נגד השמאל היהודי-ערבי משתרבבת האיוולת של "השמאל מדכא נשים". ובכן, תקשיבו טוב, אידיוטי-מגדר ואידיוטיות-מגדר: הנורמה של נעמה כרמי והנורמות של הפמינסטיות אינן נורמות של נשים. אלה נורמות של חברה שמרנית רגילה, הדורשת, למשל, לבוש מלא לאירוע מכובד ולבוש מלא בבית כנסת. באות הקולוניאל-פמיניסטיות ודורשות להפוך את הנורמות של החברה שלהן, לנורמות של הנתינים שלהן. וכבר מתחילים המפגינים – עוד לא הקדישו שנה למאבק משותף וכבר יש להם תנאים מוקדמים לפלסטינים – להתחבט חיבוטי נפש מימי הקיבוץ מה מותר וחה אסור, טרנסג'נדר כאן וטרנסג'נדר שם. כל מי שהתנסה במאבק משותף מבין שיש נורמות שונות. למשל, בתוך חד"ש, חברי המפלגה הקומוניסטית היו7 נוהגים לשתות אלכוהול באירועים שלהם [בפיקניק ביער הצבא האדום, מדי שנה ב-9 למאי] ואולם באירועי החזית, כלומר חד"ש, שם היה המאבק משותף לקומוניסטים ["מתקדמים", "נאורים", "מערביים", חילוניים] הקפידו לא לשתות אלכוהול כדי לא לפגוע ברגשות הדתיים ("שמרניים", "ריאקציונרים", "מדכאי חירויות האדם"). האם זה לא פשוט? ובכן, חיזרו לדוגמא על השדיים של נעמה כרמי. היא לא תחשוף אותם בשיעור, לא משום שהיא לא אוהבת, נניח, או רוצה, או מתחשק לה, או מותר לה, אלא משום שהנורמות של החברה שלה נשלטת על ידי הבדל מיוחד לחברה השלטת: לגברים מותר ללכת חשופי חזה בהפגנה ולנשים אסור. נראה את בית הלחמי מתמודדת עם זה. מתי תבינו שהפמיניזם הזה הוא ימני?

כתבתי על כך מאמר גם אני

אם זה מה שאכן קורה שם, זה חמור מאוד, וצריך להפיץ את זה.
אבל הקריאה שלהם היא לא 'השלכה'. היא פשוט התעלמות מהדרישה. אם הפלסטיניות ביקשו 'בלי טרנסג'נדרים, בלי דגל גאווה, בלי גופיות', ומה שהגיע לקהל היהודי זה 'בלי גופיות' – כנראה שמישהו בצוות המארגנים יודע להבחין בין עיקר ותפל. לטעמי, אסור להדיר טרנסג'נדרים וזו עילה לפיצוץ המאבק. מותר לבקש שרוולים.

מה שלא באמת מדברים עליו הוא גירוש להט"בים מההפגנה.
אותן נשים לא דיברו רק על לבוש לא צנוע. הן דיברו גם על טרנסג'נדרים ועל לסבית שבא עם דגל גאווה ואמרו שהם לא מוכנים לבוא להפגנה אם ה"אנשים האלה" יגיעו.

צוות המארגנים שלא הצליח לעכל את זה עשה השלכה על העניין של "לבוש צנוע", כי זה דבר שהם הצליחו לעכל קודם.

לכן הם לא כתבו בבקשה לא להגיע עם דגל גאווה, לא להיות טרנסג'נדר ושזוגות חד מיניים לא יחזיקו ידיים.

בנוגע ל"עלוינות הערכים מהמערב": שוביניזם קיים גם במערב. אם פותחים במאבק פמיניסטי הוא לא מאבק "מערבי" הוא מאבק גלובלי.

דובי – אני לא הרגשתי נימה של אולטימטום בקריאה. אם לצטט מהפוסט המקורי: "רבות משותפותינו הפלסטיניות, וגם כמה משותפינו הפלסטינים הביעו חוסר נוחות בעניין הלבוש החשוף. חלקן אף נמנעות במפורש מהגעה להפגנות בגלל הסוגיה הזו". מה שאני הבנתי מהציטוט הזה הוא שמדובר על אנשים שנמנעים כבר עכשיו מלהגיע – כך שזה לא ממש איום על המשך קיום ההפגנות. אבל בכל מקרה, אני לא חושב שמדובר ב"פשרה מצד הליברלים לטובת השמרנים". אני חושב שמדובר בפשרה שמאזנת לא רע בין עקרונות סותרים.

יחד עם זאת, אני מודה שהעמדה שלי מושפעת מהנטיה שלי בזמן האחרון להעמיד מטרות קונקרטיות מעל עקרונות מופשטים. אני רוצה להזכיר הבהקשר זה שדו קיום בשלום, כרעיון מופשט, זה אחלה של דבר אבל ממש *לא* המטרה של ההפגנות האלה. המטרה שלהם היא למנוע את הגירוש הבכלל לא מופשט של אנשים מבתיהם, ולהשיב לבתיהם את אלה שכבר גורשו. בניגוד לנדב, אני חושב שלדפוס המאבק בשיח ג'ראח לא תהיה שום השפעה על שוויון בין המינים, אבל עשויה להיות לו השפעה על חייהם של האנשים האלה. יכול להיות שאם הייתי חושב רק במובן העקרוני, העמדה שלי היתה יותר דומה לשלך.

ליאור – בהקשר הנוכחי, הבקשה כמוה כתביעה. היא הוצגה, הרי, כסוג של אולטימטום: פלסטינים ופלסטיניות רבות, כך נאמר, לא יוכלו להמשיך להשתתף בהפגנות אם היהודים ימשיכו להגיע בלבוש בלתי צנוע. מדוע אותו אולטימטום מהצד הליברלי אינו לגיטימי?
אבל אני בכלל לא בעד אולטימטומים. אני בעד לשבת ולנהל דיון עם הצד הפלסטיני שמסביר את העמדות של הצד היהודי – שמסביר שאותם עקרונות שמובילים אותנו לתמוך במאבקם של הפלסטינים על חירותם, מוביל אותנו להתנגד לניסיון לכפות על נשים (או אנשים) ללבוש בגדים כאלו או אחרים. שיש אנשים שמרגישים פגועים מכך שהם מוכנים להקדיש את זמנם למען המטרה הזו, ובמקום לקבל אותם בשמחה, מעמידים להם תנאים. שהבסיס לדו-קיום בשלום הוא קבלה הדדית.
ואולי אני מקשקש, אולי כל זה כבר קרה – אבל אז לא ברור לי איך המסקנה הסופית היא עדיין פשרה מצד הליברלים לטובת השמרנים. האם, כרגיל, לנו אין רגשות?

תודה רבה על הדיון השקול והאינטילגנטי על רקע ההבלים שמפיצים כרמי, גורביץ ושאר הפמיניסטים דה-לה-שמטע שנכונים למות על קידוש הסטרפלס.