מגדר וחברה בישראל

בראשית שנת הלימודים הנוכחית הקמנו חברותי ואני באוניברסיטת בר-אילן מגמה ללימודי גבריות, הפועלת כחלק אינטגראלי מהתוכנית ללימודי מגדר. מתוך הבנה שדילמות של גבריות משפיעות על כלל החברה אנו מציעים מסלול הכשרה רחב במדעי החברה והרוח שבוחן את מוקדי הכוח הגבריים בחברה ומנתח את מרחב האפשרויות, כמו גם את המגבלות לשינוי בסדר המגדרי. תלמידי ותלמידות המגמה חוקרים שאלות כגון התמודדות גברים עם אתגרי המשפחה והעבודה בחברה המודרנית, קוים לדמותו של "הגבר החדש" ודילמות בחינוך לגבריות. תקוותינו היא כי המגמה החלוצית מסוגה בעולם תשמש כאכסניה אקדמית ייחודית לריכוז הידע בתחום ותצמיח מתוכה פעילות מחקרית ויישומית ענפה.

לימודי גבריות צמחו מתוך לימודי נשים וגישות פמיניסטיות אך קיבלו אפיון מובחן. נקודת המוצא היא גם לגברים יש מגדר וכי יש מקום לבחון את חוויותיהם כגברים, כלומר כ'חיה' בזכות עצמה על חריגותיה ומוזרויותיה,  ולא סתם כבני אדם. הדור הראשון של מחקרי גבריות צמח בעיקר בעולם האנגלו-אמריקאי בסוף שנות ה-70 של המאה ה-20. גברים שהיו פעילים בתנועות חברתיות, למשל נגד המלחמה בוייטנאם, נחשפו לשפה של הגל השני בפמיניזם שעסק בהגברת התודעה הקולקטיבית לאחוות נשים. הם חשו כי הגבריות במשבר וכי יש צורך ליצור תודעה חדשה גם עבור גברים. כך קמו תנועות לשחרור הגבר. חברו אליהם חוקרים ומטפלים שהקימו קבוצות צמיחה ותרפיה בהם גברים יכלו לתת ביטוי למצוקותיהם כגברים, ובעיקר לבחון בלחצים המופעלים עליהם מגיל צעיר לעמוד במדדים הפסיכולוגיים של תפקידי מין גבריים. הם טענו כי גם גברים, ולא רק נשים, משלמים מחיר נפשי בשל הצורך לעמוד בסטריאוטיפים המגדריים שהשתרשו בחברה.

דור שני של לימודי גבריות התפתח בשנות השמונים-תשעים, בעקבות הגל השלישי בפמיניזם שהתמקד בנשים מקבוצות מיעוט. במקום לעסוק בקבוצת הגברים השלטת בחברה בני המעמד הבינוני החלו לחקור את חוויותיהם של גברים מקבוצות שוליים שמאופיינות על רקע אתני, מעמדי, דתי, אידיאולוגי, או מיני. קונל האוסטרלית היא הנציגה הבולטת ביותר של דור זה. ספרה גברויות שיצא ב-1995 ותורגם לאחרונה לעברית (בהוצאת פרדס) פרץ דרך בחקר מגדר כאשר התווה את העיקרון של ריבוי גברויות. קונל מסבירה כי מגדר איננו סל של "תכונות" שנקבע בטרם כל אינטראקציה חברתית אלא הוא "מקבץ של פרקטיקות" הנבנות באמצעות אינטראקציות חברתיות. התנהגויות והזדהויות גבריות מבטאות יחסי כוח שמתקיימים בחברה, לא רק בין גברים לנשים אלא גם בין גברים לגברים. בכל זמן נתון, התרבות המקומית מעלה על נס צורה אחת של גבריות הגמונית ודוחקת אחרות. גבריות זו מנסה להכתיב את הנורמות והאידיאלים הראויים לגברים באותה חברה. כיצד מתמודדים גברים מרקעים שונים ומעמדות חברתיות שונות עם התכתיבים הללו? זו למעשה השאלה העיקרית שקונל מעלה.

וכיצד התפתחו לימודי גבריות בישראל? הזירה הבולטת בתחום היא הזירה הצבאית. לאור התפיסה הציונית של הגבר היהודי החדש כלוחם, ולאור מרכזיות הצבא בחברה הישראלית, קל לראות בגבריות הצבאית ביטוי המובהק לגבריות הגמונית בישראל. חן נרדי, מיוזמי התנועה לגבריות חדשה בישראל, עסק ברוח גישת הדור הראשון במצוקות האישיות עימם מתמודד הגבר הישראלי שגדל על מורשת הצבר והשירות הצבאי וכבר ב-1991 שאלו הוא ורבקה נרדי בספרם "גברים בשינוי" כיצד ניתן לבנות סדר יום של גבריות חדשה בחיי הזוגיות ובעולם העבודה.

מסוף שנות התשעים ואילך נערכו מחקרים על צבא וחינוך לצבאיות כבר ברוח גישת הדור השני ללימודי גבריות. אייל בן-ארי ועדנה לומסקי פדר העמידו במחקריהם האתנוגרפיים תשתית רחבה למחקר על התרבות הארגונית והסוציאליזציה לצבאיות בישראל שבהם העלו סוגיות של גבריות. אורנה ששון לוי בחנה בספרה "זהויות במדים" כיצד מגדר בצבא משולב עם דילמות של אזרחות ואתניות והעמידה את הניתוח הקונליאני השיטתי ביותר עד כה לחקר קבוצות מובחנות של גברים. ובספרי "דויד, יהונתן וחיילים אחרים" ניתחתי את דרכי ההזדהות עם המשוואה גבר=לוחם בקרב חיילים קרביים שגיבשו במהלך שירותם זהות הומוסקסואלית.

החיבור הגורדי שבין גבריות, צבאיות וציונות חורג מניתוחים ממוקדים על התרבות הארגונית בצבא, ובא לידי ביטוי במעגלים רחבים יותר של כינון זהויות בישראל, למשל ביחסם של עולים לגבריות ישראלית בעבודות של תמר רפופורט, במחקר של שרית הלמן על סרבני שירות, או במחקרים של תמיר סורק וערן שור על המיקומים השונים של יהודים מזרחים ופלשתינאים אזרחי ישראל בשדה הספורט.

נוצר כאן פוטנציאל לסדר יום חדש לחקר גבריות לא רק ברוח גישת הדור השני, אלא אולי גם ניצנים לדור שלישי של מחקר, כזה שיאיר, לא רק על קיומן של קבוצות שונות של גבריות,  אלא כיצד דילמות של גבריות עשויות לפענח סוגיות יסוד בחברה הישראלית. כך, כשם שבניתוח קבוצת גברים ראוי לשלב מימדים תרבותיים ופוליטיים  כגון אתניות, מעמד, דת, ואידיאולוגיה, יש להבין כי לא ניתן להתחקות אחר סוגיות חברתיות-פוליטיות, מבלי להידרש לאופן שהן מעוצבות על ידי גבריות. כיום זה נשמע מובן מאליו כי לא ניתן להבין צבאיות מבלי לחקור גבריות. אך גם כדי לעמוד על מקומם של החרדים בחברה הישראלית יש מקום לערוך ניתוח של גברויות חרדיות אל מול הגבר הציוני, כפי שעושה יוחאי חקק. באותו אופן, כדי ללמוד את החוויה המשברית של פלשתינאים אזרחי ישראל יש מקום לניתוח מודלים הגמונים של גבריות ערבית חילונית ודתית, כפי שעשה למשל דניאל מונטרסקו.

נקודת המוצא המשותפת ללימודי מגדר וחקר גבריות היא כי קטגוריות פוליטיות כלליות בחברה נוצרו בצלם הגבר. על-כן מחקר שבוחן תפיסות של גברים, למשל סביב יחסי חברוּת, מסייע בהבנת הדפוסים הרגשיים המסתתרים תחת ערכים "ניטראליים" כגון סולידריות בין אזרחים. ברוח זו הצבעתי בספרי על הרעות הגברית The Men We Loved, 2006))‎‏ מדוע לא ניתן להבין את תרבות ההנצחה הישראלית, מבלי לבחון את הדינמיקה של אהבה מושתקת בין גברים, אהבה אשר זוכה ללגיטימציה פומבית בעקבות המוות ומייצרת את הדבק של סולידיות לאומית.

לא נתתי כאן סקירה של לימודי גבריות בישראל. התמקדתי רק במספר דוגמאות בתחום השיח הסוציולוגי. נדרש מחקר של ממש שאכן ימפה את כל יבול המחקרים שיצאו בדיסציפלינות השונות, בעיקר בחמש השנים האחרונות בהן ניכרת תנופה רבה בנושא. אני קורא למעוניינות ולמעוניינים להרים את הכפפה ולסייע במיפוי התחום, וכמובן להצטרף לעשייה המחקרית.