דף הבית > תראו את זה > נגד אפליית נשים, בשביל הגברים

נגד אפליית נשים, בשביל הגברים

אורית קלייר ארזי טוענת ב-ynet שהחברה היא זו שיצרה את הנורמה לפיה נשים מטפלות בילדים, והחברה היא זו שמפילה את הנטל על כתפי המעסיקים שלהן. במקום לבוא בתלונות לבוסים – שהנשים יתלוננו בפני אבות ילדיהן'.

על פניו, יש משהו מאוד משכנע בטיעונה של אורית קלייר-ארזי, לפיו למעסיק אין אחריות על הטיפול בילדיה של האשה, ולכן אין לדרוש ממנו לתמוך בה בעת שהיא מטפלת בילדיה. הרי מה זה עניינו של בעל המפעל, המחוייב לפי ההגיון התאגידי רק לשורת הרווח, אם העובדת שלו היא אם לחמישה או רווקה שאינה רוצה ילדים? מדוע עליו לשלם על הבחירה המשפחתית שלה?

התשובה הפרקטית לכך היא – כי כך קובע החוק. לצד מחויבותם לשורת הרווח, המעסיקים מחוייבים גם לדרישות החוק. אנו מצפים ממעסיקים להתחשב בדברים נוספים מעבר לשורת הרווח שלהם, משום שאנחנו מכירים שעסקים יכולים לפעול רק כחלק מחברה – שום עסק לא יוכל לפעול אם המדינה ללא הבטחון, ותשתיות התחבורה, המים והחשמל שמספקת לו המדינה, וללא העובדים שהוכשרו במערכות החינוך הממומנות על ידיה. בתמורה, החברה מתירה לעצמה לדרוש דרישות מבעלי העסקים. ומועטות הדרישות המוצדקות יותר מאשר הדרישה לאפשר לנשים להשתלב בשוק העבודה.

קלייר ארזי שואלת מדוע הדרישה לאפשר לנשים לשלב עבודה ומשפחה צריכה להיות מופנית כלפי המעסיקים, ולא כלפי האבות של ילדיהן של אותן אמהות. התשובה לכך היא פשוטה: על מנת לאפשר לאבות אלו לקחת חלק שוויוני בטיפול בילדיהם, כינון תנאים המאפשרים לנשים להשתלב בשוק העבודה לצד המחויבויות המשפחתיות שלהן הוא הכרחי.

אם נדרוש מכל עובד ועובדת במשק הישראלי להקדיש את כל ימיו למקום העבודה – לעבוד משעות הבוקר עד שעות הערב, בלא להכיר בצרכי הטיפול בילדים – התוצאה לא תהיה חלוקה שוויונית של מטלות משק הבית בין הגברים לבין הנשים. נהפוך הוא – התוצאה תהיה שבמשפחות רבות, הורים יאלצו לבחור מי משני בני הזוג יוותר על עבודתו, וישאר בבית על מנת לטפל בילדיו. שכן במדינה שבה אין יום לימודים ארוך, שני ההורים אינם יכולים לעבוד במקביל עד שעות הערב. כאשר אין חופשת לידה נדיבה בתשלום, האם נאלצת להתפטר לאחר הלידה על מנת שתוכל להתפנות לטיפול בילדיה. כאשר לא ניתן לקחת חופשה בעת מחלת ילד, אחד ההורים חייב להיות זמין למקרה של מחלה – גם אם זה אומר לא לעבוד, או לעבוד במשרה חלקית מאוד.

ולצערנו, ברוב המכריע של המקרים, כאשר אחד משני ההורים נאלץ לוותר על עבודתו – זו בדרך כלל תהיה האם. הסיבות רבות – מערכת החינוך והחיברות שלנו מחנכת נשים לטפל בילדים, ומרחיקה גברים מתחום זה; התיכון והאקדמיה דוחפים נשים למקצועות נמוכי הכנסה אך גמישים לצרכי טיפול; וכן, גם אפליה ישירה במקום העבודה, הגורמת להפרשי שכר משמעותיים בין נשים לגברים, גם כאשר שניהם עובדים באותו מקום ובאותו תפקיד.

רק ביום שבו נשים יוכלו להשתלב בשוק העבודה באופן שוויוני למרות היותן אמהות – רק אז יוכל נטל הפרנסה במשפחות להתחלק שווה בשווה, וגברים יוכלו למצוא את הזמן הנדרש על מנת לקחת חלק שווה במטלות הבית והטיפול בילדיהם. לכן, כאב המעוניין לקחת חלק שווה בגידול ילדיו, אני קורא למדינת ישראל – אנא, העמיקי והרחיבי את ההגנה במקום העבודה על הורים לילדים בכלל, ועל אמהות בפרט.

ולמדינת ישראל יש הרבה לאן להתקדם. שבוע העבודה הישראלי – זה שבו 'מניחים את העטים בשעה 16:00' – הוא שבוע ארוך מאוד במונחים אירופיים; חופשת הלידה הישראלית, גם לאחר שהוארכה ל-14 שבועות, היא אפסית בהתאמה לרמה האירופית, שבמדינות רבות כבר עברה את השנה. הסבסוד למעונות בישראל מצומצם הן ברמתו והן בהיקפו, לעומת הרמה האירופאית. רק כאשר מדינת ישראל תעניק לאבות ולאמהות אפשרות לשלב בצורה הגיונית וסבירה עבודה ומשפחה, רק אז יוכלו גברים ונשים להתחלק שווה בשווה הן במטלות הפרנסה והן במטלות משק הבית.

לשתף:
  • Print
  • email
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • Digg
  • Twitter
  • del.icio.us
Share

נדב פרץ הוא דוקטורנט בביה"ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית, ומרצה במכללת ספיר ובמכללת אשקלון. עבודת הדוקטורט שלו עוסקת באבהות במדינת הרווחה הישראלית. נדב הוא רכז קהיליית מגדר.

לאתר של נדב פרץ | כל הרשומות מאת

  1. 10 ספטמבר, 2009 מתוך 03:29 | #1

    הטור הזה של ארזי הוא מרתיח בעליל. במיוחד מרתיחה האמירה לגבי העט שנופל מהיד – כאילו זה שהעובד צריך להשאר מעבר לשעות העבודה הקבועות שלו זה מובן מאליו ולא החריג שצריך להיות נדיר במיוחד.
    עולה מאליה השאלה: נניח שכל הנשים תבואנה אל בעליהן ותדרושנה שיוויון בחלוקת מטלות הטיפול בילד, והאבות כולם יסכימו, כפי שאכן ראוי שיהיה – האם אז ארזי תזכה לאוטופיה שלה? להפך! כי אז גם אבות וגם אמהות יהיו הרבה פחות "גמישים" ומשועבדים למקום העבודה שלהם; גם לאבות "תפול העט מהיד" בימים בהם הם יצטרכו להוציא את הילד מהגן, ופתאום גם אבות יעדרו לעיתים מהעבודה כי הילד חולה. האם לכך ארזי תסכים, או ששוב היא תטען שהמדינה מפילה על העסקים הקטנים את העול של התמודדות עם הורים לילדים? האם נזכה סוף סוף לשיוויון הנשגב, או שפשוט נגלה שאותן שאלות שנשאלות כיום רק נשים (בניגוד לחוק), המעסיקים הפוטנציאלים מתחילים לשאול גם את הגברים: יש לכם ילדים? אתם מתכוונים להביא ילדים? אתם מתכוונים לקחת חופשת אבהות?

  2. עמית
    10 ספטמבר, 2009 מתוך 20:35 | #2

    אני מצטרפת לקריאה לחוקק חוקי הורים, על משקל חוק נשים. אל לו למחוקק להתערב בענייני ניהול המשפחה. חוקי הורים שנועדו להרחיב את ההגנה על הורים לילדים, כפי שצויין בכתבה, צריכים לחול על כל זוג הורים מכל סוג. נדב ציין כי החוקים, טוב שיורחבו לטובת הורים בכלל ואמהות בפרט, ומה כשמדובר בזוג גברים או זוג נשים המגדלים ילדים ?
    צר לי לאכזב את קהל הקוראים המייחלים לחופשת לידה ממושכת אותה יכולים לחלוק בני הזוג בשנה הראשונה לגידול ילדם. הסטטיסטיקה במדינות הסקנדיבניות, שם החוקים כבר חוקקו במתכונת זו, מצביעה על כך שרק מספר זעום של זוגות מנצלים פריבילגיה זו. מדוע ? וכאן נכנס נושא החינוך. חופשה ממושכת של גבר לטובת חופשת לידה ממושכת אינו נתפס טוב עדיין בעיני המעבידים. החברה כולה צריכה לשנות את התייחסותה ליכולות שני בני הזוג. משום מה, רבים מאיתנו עדיין שבויים בתפיסה כי לאישה מיומנויות הוריות משובחות יותר, רחבות יותר. הבל ורעות רוח ! יש מי שדואג לנוון/להקפיא מיומנויות אלו.
    לא ייתכן שינוי ללא חקיקה נאותה וחינוך לעשייה הורית שוויונית.
    בשל שמי המבלבל אני מבקשת לציין כי הכותבת היא אישה.

  3. 10 ספטמבר, 2009 מתוך 21:00 | #3

    @עמית , זה לא מדוייק. מתוך הספר The Daddy Shift של ג'רמי אדם סמית' (תרגום שלי): "בשוודיה כיום אבות זכאים ל-10 ימים של חופשה בתשלום מיד אחרי הלידה, ו-80 אחוז מהם מנצלים אותה, לעיתים קרובות בתוספת ימי חופשה רגילים. הורים זכאים ל-480[!] ימי חופשת הורות אחרי לידה, מתוכם 60 שיכולות לנצל רק אמהות ו-60 שיכולים לנצל רק אבות. השאר נתון לחלוקה לפי רצון ההורים. מתוך הימים הללו, 390 הם בתשלום של 80% מהכנסת ההורה, בעוד היתרה היא בתשלום לפי תעריף קבוע. ב-2006, 20 אחוז מהאבות ניצלו את חלקם בחופשה המורחבת … 'לפי סטנדרטים בינ"ל, אבות שוודים נוטלים על עצמם חלק משמעותי מהטיפול היומיומי בילדיהם', כותבת הפמיניסטית השוודית קארין שלפרדסון. 'אמהות עדיין נשארות בבית לתקופות ארוכות יותר עם תינוקות רכים, אבל האחריות על טיפול בילדים חולים – תוך כדי קבלת סיוע מהמדינה – מחולקת באופן שיוויון יותר בין אמהות לאבות. אבות אחראים על הבאת והחזרת הילד לגן ולבית הספר כמעט באותה תדירות כמו אמהות."

    סמית' מצטט את הטקסט שנמצא כאן בנוגע לנתונים הללו. 20% אינם המון, אבל זה לא "מספר זעום".

  4. 10 ספטמבר, 2009 מתוך 21:46 | #4

    @עמית
    א. 'אל לו למחוקק להתערב בענייני ניהול המשפחה'? בדיוק היה לי הרושם שב-20 שנה האחרונות התנועה הפמיניסטית נאבקה בדיוק כדי להסביר שאי אפשר להתעלם ממה שקורה בתוך המשפחה. שהמשפחה היא מוסד שיש בתוכו יחסי כוח, ושהוא הרבה פעמים דכאני. זה נכון לאונס בנישואין, זה נכון לאלימות כלפי ילדים, וזה גם נכון – להבדיל – לגבי חלוקת עבודה לא שווה בין בני זוג. (זה לא רלוונטי ישירות להמשך דבריך, פשוט המשפט הזה צרם לי).
    מעבר לזה, לא אמרת את זה, אבל נראה כאילו את רוצה חוקים שהם 'עיוורי מגדר'. אני לא מסכים – החוקים צריכים להיות מכוונים להקל על אמהות בשוק העבודה ועל אבות במשק הבית, כי אלו שני הציבורים שדורשים הקלה. מצד שני, צריך לדאוג שההקלות האלו לא יהיו 'הקלות מקבעות' – שהן מצד אחד יסייעו לנשים להשתלב בשוק העבודה, ומצד שני לא ישאירו את הנשים בתפקיד של 'מקבלות הסיוע'. לא פשוט, אבל אפשרי.

    בקשר לסקנדינביה – אני מאוד מסכים איתך ששינוי בחלוקת העבודה במשק הבית לא יבוא בלי הרבה מאוד חינוך. גם הסקנדינבים מסכימים איתך, והם משקיעים הרבה מאוד בחינוך – ומצליחים להעלות בהתמדה את אחוזי הניצול של חופשת הלידה לאב שם.
    הנתונים שיש לי על הניצול של חופשת לידה של אבות הם יותר מרשימים אפילו מאלו של דובי. אני אצטט מחקר מנורווגיה, שמראה ש-85%(!) מהגברים לוקחים חלק מחופשת הלידה, ובממוצע הם לוקחים 24 ימים. 10% לוקחים יותר מ'חודש האבא', ומשתתפים גם בחלק של האשה.
    רק לשם ההשוואה, בישראל גברים משתתפים בערך בכ-0.2% מחופשות הלידה.

  5. 10 ספטמבר, 2009 מתוך 21:55 | #5

    נראה לי שהתיקון הראשון שצריך להכניס הוא לאפשר לאבות מספר ימי חופשה בתשלום (שבעה?) מיד אחרי הלידה, במקביל לאשה. כשאשתי ילדה לקחתי שבוע חופש מהעבודה על חשבון ימי החופשה שלי כדי לסייע לה בהתאוששות מהלידה ובמעבר הדי חד לחיי הורות לתינוק בן יומו. אני חושב שהעובדה שאבות מנותקים מהילד שלהם יום למחרת שהוא נולד כי אין להם בד"כ אפשרות או לגיטימציה לקחת חופשת לידה, מצמצמת עוד יותר את האפשרות שלהם לפתח קשר מיידי עם הילד ולהפוך לחלק אינטגרלי משגרת הטיפול בו.

  6. 10 ספטמבר, 2009 מתוך 22:02 | #6

    הבעיה היא (וזו הטענה המרכזית של התיזה שלי) שהחוק הזה בכלל לא מופנה לאבות. לא מעניין אותו מה קורה לאבות, מעניין אותו לאפשר לאמהות לחזור מהר לעבודה.
    כשזו המטרה של החוק, אין שום הגיון לאפשר חופשה לאבות במקביל לאמהות. חופשה לאבות היא נחוצה רק כל עוד היא מאפשרת לאמהות לא להיות בחופשה.

    כמובן שהשיטה הזו היא לא אפקטיבית; כל עוד גברים לא ישתתפו בטיפול באופן שוויוני, או כמעט-שוויוני, אמהות לא יוכלו להשתתף בשוק העבודה באופן שוויוני.

  7. עמית
    11 ספטמבר, 2009 מתוך 14:47 | #7

    @נדב פרץ
    =מעניין הסטטיסטיקות – אני מושכת את ידיי אחרי שנראה כי משרע התוצאות הוא עצום. 20% ? 85% ?
    נדב, אהבתי מאוד את ההגדרה – "עוורי מגדר" – שבאמת ממצה את תפיסת עולמי באשר לנושא זה. הורות היא הורות היא הורות. התפקיד, המחוייבויות והאחרויות שהוא מכיל זהות (!) לחלוטין לשני בני/בנות הזוג שממלאים את תפקיד ההורות ונבדלים רק ביכולת הפיזיולגית (רק אישה יכולה לשאת עובר).
    אני שבה ומדגישה כי יש לחוקק חוקים עוורי מגדר עבור אנשים שבחרו לגדל ילדים. הסיוע בגידול ילדים תוך מתן אפשרות להשתתף בשוק העבודה צריך להיות לאנשים שזו בחירתם ללא כל קשר למינם. אני בהחלט אוסיף סייג לעניין יולדת, אשר צריך לדאוג לימי חופשה עבורה על מנת לאפשר לגופה להתאושש.
    נכון הוא שיש משפחות בהן אין יחסי כוח שווים ויותר מכך התנהלות מדכאת של אחד הצדדים, אך פה מקומו של החינוך לעומת המחוקק שמחוייב לשקף לאזרח מהי "הדרך הנכונה" (נכונה, לשיטתי).מספיק לתת יד לעיוותים הנצחיים המתקיימים בבתים רבים.
    דומני, שנוכחות חוקים מסוג זה, אשר רואים את שניההורים כשווים ביעניו, יסייעו ויחזקו כל אישה הנדרשת להאבק על זכויות שוות במשפחתה.
    ראה כמה עולםם המושגים מעוות הוא : "משרת אם". אפשר להסכים כי יש משרות מקוצרות או משהו בדומה עבור הורים לילדים, אבל בטח שאין להכתירן במינו של ההורה, "האם" במקרה זה. האם אין זכותו של גבר להנות מ"משרת אם" ? האם הבעייה לא הייתה נפתרת אם היו "משרות הורה" ?

  8. 11 ספטמבר, 2009 מתוך 22:17 | #8

    @עמית
    לגבי הסטטיסטיקות – זה פשוט תלוי מה בדיוק מודדים. אני מודד את מספר האבות שלקחו חלק כלשהו מהחופשה; דובי מודד כמה ניצלו חודש שלם.
    בכל מקרה, על דבר אחד הנתונים שלנו מסכימים – יש עלייה מתמדת במספר האבות שלוקחים חופשת לידה בסקנדינביה, ואלו הפכו כבר להיות מספרים משמעותיים.

    לגבי 'עיוורות מגדר'* – זה נסיון שצריך להיזהר איתו. כי החוקים לא מיועדים למציאות שאנחנו רוצים לראות, אלא למציאות שקיימת. והמציאות, לצערנו, היא לא 'עיוורת מגדר' – הקטגוריות 'אשה' ו'גבר' הן קטגוריות שטעונות בהרבה מאוד משמעויות. מצד שני, את צודקת שאסור שהחקיקה תיצור גטו נשי.
    אבל כשאני אומר שצריך לחוקק חוקים שיקלו על אמהות, אני לא אומר שצריך לחוקק חוק שיגיד 'אמהות צריכות לעבוד פחות שעות'. אני אומר שצריך לחוקק חוק שיום העבודה נגמר בשעה 16:00 לכולם, בלי הבדל מין או הורות – אבל צריך לחוקק אותו מתוך ידיעה שזה חוק שיסייע בעיקר לאמהות, כי אמהות הן הסובלות העיקריות מאפלייה בגלל ששעות העבודה שלהן מוגבלות. זה 'חוק אמהות' שאני מדבר עליו.
    וכמובן שאני לא בא להצדיק את החקיקה הישראלית כמו שהיא נראית היום – יש בה לא מעט עיוותים.

    * המושג כמובן לא שלי – במקור gender blind, וריאציה על color blind הדו-משמעי

  9. ורד
    22 ספטמבר, 2009 מתוך 17:28 | #9

    "מערכת החינוך והחיברות שלנו מחנכת נשים לטפל בילדים, ומרחיקה גברים מתחום זה". באמת? ומי המורים במערכת החינוך? מי רוב המועסקים בחינוך בישראל? הכתבה לא מתחילה בכלל לתאר את הבעיה. החברה כולה ובעיקר הנשים מתנהגת כמו ילד מוכה. ילד שגדל בבית עם אלימות וזה מה שהוא מכיר, סביר שיהיה אב מכה אם יהיה מספיק זמן בבית עם הילד. כך גם הנשים בישראל. מצד אחד קיימת ההבנה האקדמית שדברים צריכים להשתנות, שהאישה צריכה להשתחרר מהדימוי האימהי ולעשות דברים אחרים. מצד שני קיימת התנהגות הקורבן ששמה את האישה בדיוק במקום שבו החברה רוצה אותה – קטנה וחסרת אונים. רוב המורים בישראל הן מורות ולכן הנשים גם הן אשמות ביחס החברה ובאפליה בעיקר בכל מה שנוגע לעיצוב מוחם ונפשותיהן של הילדים בחברה, מבוגרים בתחילת דרכם.

  10. 22 ספטמבר, 2009 מתוך 18:23 | #10

    @ורד אם את טוענת שלנשים יש חלק מרכזי בשימור הקטגוריזציה המגדרית, שמביאה בסופו של דבר לשכר נמוך לנשים, קושי בהשתלבות בשוק העבודה וכו' – אין לי אלא להסכים.

  1. 9 ספטמבר, 2009 מתוך 22:57 | #1
  2. 10 ספטמבר, 2009 מתוך 20:33 | #2

FireStats icon ‏מריץ FireStats‏