רוצה לדעת יותר על מה שאת/ה
עושה בעבודה בשטח?

מחפש/ת כלים תיאורטיים
ומעשיים שיכולים
לסייע
בשינוי חברתי
?

התכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר-אילן – מסלול "מגדר בשטח"
מציעה בשנת הלימודים תשע"ב (אוקטובר 2011) שש מלגות לימודים למעוניינות/ים
לשלב לימודים לתואר שני עם פעילות חברתית.

מסלול "מגדר בשטח" הוא מסלול ייחודי לתואר שני ללא תזה. המסלול
מציע הזדמנות ייחודית לשלב תיאוריות בתחום המגדר עם הכשרה
מעשית וכן פעילות בשטח לקידום נשים ומגדר.  הלימודים מתקיימים במתכונת של יום לימודים מרוכז- בימי רביעי במשך שנתיים.

ניתן לסיים את הלימודים ב-2 סמסטרים מרוכזים + סמסטר נוסף בו ילמדו 2 קורסים בלבד.

התכנית שמחה להציע שש מלגות
לימודים למועמדות/ים מובילות/ים שיתחילו את לימודיהן
בשנת הלימודים תשע"ב
(אוקטובר 2011).  המועמדות/ים ייבחרו על בסיס הישגים לימודיים כמו גם על בסיס
פעילותן
בשדה הפמיניסטי/חברתי
ותרומתן/ם לחברה.

תאריך אחרון להגשת מועמדות למלגות: 1.7.11

להגשת מועמדות למלגה, יש להירשם ללימודים בתכנית ולציין בשאלון הקבלה כי
הנך מעוניין/נת במלגה.

למידע נוסף אודות
הלימודים והמלגה ניתן ליצור קשר עם:

ד"ר ענת הרבסט, ראש מסלול מגדר בשטח, herbsta@mail.biu.ac.il

שלומית שטרן, רכזת
מסלול מגדר בשטח טל' 03-5318230 ,  migdar.bashetach@gmail.com

 

 

יום פתוח בתכנית
ללימודי מגדר

יתקיים ביום רביעי 15.6.11
בין השעות 18:00-16:30

בבנין פלדמן (301) חדר
201

ניתן יהיה להיפגש עם
סגל התכנית ולהתרשם ממסלולי הלימודים השונים, וכן לקבל מידע נוסף על המלגה.

למידע נוסף והרשמה נא
ליצור קשר עם משרדי התכנית

טל' 03-5318230     *
genderst@mail.biu.ac.il
www.genderst.com

—————————————————————————————————————————————–

 

 

 

 

 

 

 

 

Share

אַת: שלושים שנות מחקר תקשורת פמיניסטי בישראל

קול קוראת למשלוח תקצירים להרצאות בכנס

לפני כשלושים שנה נבטו בישראל ניצניו של חקר תקשורת הנגזר, מבוסס ומושתת על עקרונות פמיניסטיים ומבטא את רוחו
של הפמיניזם[1] ודרך תפיסתו את העולם החברתי והמציאות הסמלית. בזכותן של חוקרות חלוצות[2], שעסקו לא רק במחקר ובהוראה פמיניסטיים, אלא גם טיפחו דורות חדשים של חוקרות צעירות, השתרשה פעילות הגותית ומחקרית זו. במהלך השנים רעיונות פמיניסטיים חלחלו אל תוך חקר התקשורת בארץ החל מבחינת מעמד האישה בטקסטים תקשורתיים ובתהליכי ייצורם, דרך מתודולוגיה בהשראה פמיניסטית וכלה בדפוסי צריכת תקשורת של קבוצות מיעוט אחרות.

אי-לכך, מצאנו לנכון לערוך כנס בו יוצג המיטב של המחקר הפמיניסטי העכשווי בתקשורת. הכנס יתקיים בתאריך 20
בנובמבר, 2011
, באוניברסיטת תל אביב. בכנס יהיו מושבים של הרצאות שעברו 'שיפוט עיוור' ומושב מליאה. מושב המליאה יוקדש לציון תרומתה של פרופ' דפנה למיש לתחום זה.

אנחנו פונות כעת לקהילת החוקרים והחוקרות (החל מתלמידי/ות מחקר לתואר שלישי) בבקשה לקבל תקצירים להרצאות במגוון תחומים הנושקים ו/או הנגזרים מן הפמיניזם ו/או מובְנים מהנחות המוצא שלו. התקציר יכלול 300-500 מילים וכַמקובל יסקור בתמציתיות את הרקע התיאורטי, כלי המחקר, המימצאים והמסקנות. במסמך נפרד יש לשלוח פרטים אישיים של המחבר/ת
(כותרת ההרצאה, תפקיד ושיוך מוסדי ופרטי התקשרוּת). יש להימנע מזיהוי פרטי המחבר/ת בתקציר. התקצירים יישַפטו כמקובל בתהליך של חסיון-כפול. נא לשלוח את התקציר ודף המידע האישי עד לתאריך 31 ביולי, 2011, לאורנת טורין: ornat@gordon.ac.il

 

בברכה,

נלי אליאס

סיגל ברק-ברנדס

אורנת טורין

הגר להב

עינת לחובר

אריאל פרידמן

עמית קמה

לימור שיפמן


[1] השימוש במונח "פמיניזם" בלשון יחיד נועד לשם הקלה בקריאה ואיננו משקף תפיסה אחידה, כאילו מדובר בישות אחת, שגבולותיה קשיחים או ברורים-מאליהם.

[2] כל המערכת הסמלית של התרבות שלנו, על אוצר המלים והדקדוק של שפתנו, מעניקה יוקרה לגבריות. לראיה, השפה העברית היא שפה מְמוּגְדֶרֶת: בכל מבע מילולי טמונה אידיאולוגיה פטריארכלית. אי-לכך, בחרנו לנקוט בלשון נקבה על מנת להצביע על הטיה זו.

 

 

 

Share

מהיום אמרו: הפוגת לידה ולא חופשת לידה!

ולא, זו לא אני...

חודשיים מיום שילדתי את בני (השלישי) החלטתי לצאת בקמפיין אינטרנטי מתוך אמונה והבנה ששפה מעצבת מציאות!!

נמאס לי לענות לשאלה החוזרת: איך חופשת הלידה? אני לא בחופשה! עוד לא הבנתם??

חופשה זה בקריביים, עם שמשיה ושיק פירות, ברומא היפה או בקפה בשדרות של פריז, או אפילו פה ליד בצימר בצפון עם קייקים בירדן או בטיילת ההומה של אילת..  אבל אני בבית, מטפלת בתינוק חדש מבוקר ועד ליל ובבנותי הגדולות ששמחות לקבל את אמא בבית לשם שינוי (אני מאוד אוהבת את ילדי, ובכל זאת, חופשה זה בטח לא!)

והרך הנולד, כמה שהוא מקסים, בכל זאת, שמונה הנקות ביום, שש פעמים חיתולים עם קקי ועוד ארבע פעמים עם פיפי, בכי של גזים ובכי של רעב וסתם בכי של עייפות (שצריך ללמוד להבחין ביניהם..), התאוששות פיזית מלידה, השלת קילוגרמים עודפים,
תפרים, טחורים, ורידים ברגליים, כאבי גב, כאבי ידיים, כאבי צוואר..כל אלו לא מסתדרים אצלי עם חווית ה"חופשה".

באנגלית זה נקרא maternity leave, ולא maternity vacation, כלומר, היולדת עוזבת את מקום עבודתה ותחזור לאחר הפוגה של טיפול ברך/ה שנולד/ה. ואילו בעברית אנחנו עדיין בקריביים, על חוף הים, אוחזות שייק פירות ומקבלות מסאז!!

ולכן, נשים וגם גברים שאוהבים אותן, אמרו מהיום "הפוגת לידה" לא עוד "חופשת לידה"!!

Share

כל הרשומות מאת

לגופו של מגדר: הזמנה לדיון

המרכז לחקר המגדר ע"ש דפנה יזרעאלי

התוכנית ללימודי מגדר

סדרת הרצאות של התוכנית ללימודי מגדר

'לגופו של מגדר'

סמסטר ב' תשע

   18.05.11

 הסופר סמי ברדוגו

"מה שלא מרגיש הגוף הפיזי שלי, מרגיש הגוף הטקסטואלי שלי"

המפגשים בעריכת ובהנחיית ד"ר חוה ברונפלד-שטיין

 יתקיימו בימי רביעי, בין השעות 18:00- 19.30
באולם בק, (בניין 410), אוניברסיטת בר-אילן
                                                                         
 
  מצורפת הזמנה מפורטת למפגש הקרוב שייערך ביום רביעי ה – 18.05.11

 
 
 
 

 

Share

יוכי שלח היא סופרת ומרצה לקולנוע ותקשורת בבית הספר לאמנויות, סמינר הקיבוצים ספריה: "אחד בספטמבר" (הוצאת עברית), "שירים צורבים" (הוצאת זמורה ביתן)

לאתר של יוכי שלח | כל הרשומות מאת

Categories: כללי Tags:

הכנס השלישי על מגדר בשטח ובאקדמיה, בר אילן

התכנית ללימודי מגדר, מסלול מגדר בשטח
אוניברסיטת בר – אילן 

 הכנס השלישי על מגדר בשטח ובאקדמיה 
השטח מוליד משפחה

מה בין ארגוני שטח וידע אקדמי לבין תמורות ושינויי מדיניות במוסד המשפחה? 

השנה תכנית הכנס מתמקדת בשינויים במוסד המשפחה בעקבות פעילות שטח ובידע אקדמי שנצבר בלימודי מגדר ובלימודי גבריות.

לצד סוגיות של מדיניות וחקיקה נעסוק בדילמות של מנעדי משפחות, זוגיות, אמהות ואבהות 
 
   יום רביעי, ל' בניסן, תשע"א  ה-4 במאי 2011

באוניברסיטת בר – אילן

אולם הקונגרסים ע"ש פלדמן (בנין 301) 

לתכנית הכנס – לחצו כאן

————————————————————

הרישום לשנת הלימודים תשע"ב בעיצומו, מסלול מגדר בשטח מציע מלגות לשנת הלימודים תשע"ב
למידע נוסף על המלגות ועל הלימודים בקרו באתר האינטרנט שלנו
www.genderst.com 

הצטרפו לדף שלנו בפייסבוק
www.facebook.com/barIlangender

Share

קול קוראת למשלוח תקצירים להרצאות בכנס – אַת: שלושים שנות מחקר תקשורת פמיניסטי בישראל

 לפני כשלושים שנה נבטו בישראל ניצניו של חקר תקשורת הנגזר, מבוסס ומושתת על עקרונות פמיניסטיים ומבטא את רוחו של הפמיניזם[1] ודרך תפיסתו את העולם החברתי והמציאות הסמלית. בזכותן של חוקרות חלוצות[2], שעסקו לא רק במחקר ובהוראה פמיניסטיים, אלא גם טיפחו דורות חדשים של חוקרות צעירות, השתרשה פעילות הגותית ומחקרית זו. במהלך השנים רעיונות פמיניסטיים חלחלו אל תוך חקר התקשורת בארץ החל מבחינת מעמד האישה בטקסטים תקשורתיים ובתהליכי ייצורם, דרך מתודולוגיה בהשראה פמיניסטית וכלה בדפוסי צריכת תקשורת של קבוצות מיעוט אחרות.

 אי-לכך, מצאנו לנכון לערוך כנס בו יוצג המיטב של המחקר הפמיניסטי העכשווי בתקשורת. הכנס יתקיים בתאריך 20 בנובמבר, 2011, באוניברסיטת תל אביב. בכנס יהיו מושבים של הרצאות שעברו 'שיפוט עיוור' ומושב מליאה. מושב המליאה יוקדש לציון תרומתה של פרופ' דפנה למיש לתחום זה.

אנחנו פונות כעת לקהילת החוקרים והחוקרות (החל מתלמידי/ות מחקר לתואר שלישי) בבקשה לקבל תקצירים להרצאות במגוון תחומים הנושקים ו/או הנגזרים מן הפמיניזם ו/או מובְנים מהנחות המוצא שלו. התקציר יכלול 300-500 מילים וכַמקובל יסקור בתמציתיות את הרקע התיאורטי, כלי המחקר, המימצאים והמסקנות. במסמך נפרד יש לשלוח פרטים אישיים של המחבר/ת (כותרת ההרצאה, תפקיד ושיוך מוסדי ופרטי התקשרוּת). יש להימנע מזיהוי פרטי המחבר/ת בתקציר. התקצירים יישַפטו כמקובל בתהליך של חסיון-כפול. נא לשלוח את התקציר ודף המידע האישי עד לתאריך 31 ביולי, 2011, לאורנת טורין: ornat@gordon.ac.il

          בברכה,

נלי אליאס                     סיגל ברק-ברנדס

אורנת טורין                  הגר להב

עינת לחובר                   אריאל פרידמן

עמית קמה                    לימור שיפמן

 


[1] השימוש במונח "פמיניזם" בלשון יחיד נועד לשם הקלה בקריאה ואיננו משקף תפיסה אחידה, כאילו מדובר בישות אחת, שגבולותיה קשיחים או ברורים-מאליהם.

[2] כל המערכת הסמלית של התרבות שלנו, על אוצר המלים והדקדוק של שפתנו, מעניקה יוקרה לגבריות. לראיה, השפה העברית היא שפה מְמוּגְדֶרֶת: בכל מבע מילולי טמונה אידיאולוגיה פטריארכלית. אי-לכך, בחרנו לנקוט בלשון נקבה על מנת להצביע על הטיה זו.

Share

אל תלכי לבדך ילדה ברחוב???… – מיניות נערות במציאות עכשווית

"אל תלכי לבדך ילדה ברחוב

בשיער גולש

אל תעברי לבד ילדה ברחוב

זה משחק באש

כל הגברים כולם יביטו בך

במבט עורג

כל הגברים כולם יביטו בך

במבט הורג…

למה, למה לך?…"

 

השיר העממי, שתורגם על-ידי חיים חפר, מהדהד במחשבתי בבואי לכתוב על מציאות חייהן הנוכחית של נערות ונשים בישראל. יותר מכל הוא מיטיב לתאר את תחושת הסיכון הנקשרת לתנועתיות במרחב הציבורי – עבור נערות, שכל "חטאן" הינו המראה הצעיר והמצודד שלהן. המבט הגברי, זה שהופך אותן לאובייקט מיני ומושא לפנטזיות ולתוקפנות אפשרית, מגלם בתוכו הן את הכמיהה אליהן והן את היכולת לפגוע בהן – עד מוות. מילות השיר הפופולארי מציעות לנערה להיזהר, לשקול את צעדיה, ואין בהן שום התייחסות ו/או אזהרה לצד הגברי. הנערה היא שצריכה למדר את עצמה, להגביל את מרחב חופש התנועה שלה ואילו המבט העורג, זה שטומן בחובו אפשרויות פעולה קטלניות, נותר חופשי. תפיסה המבטאת את מרחב הזכאויות הגברי הרחב, המוגבל פחות, ואולי יותר מכל משמש התיאור כמבטא את מהותה של הגבריות ההגמונית: משתוקקת, פעילה ומסוגלת לפגוע.

אולם האם כך ניתן לתאר את מציאות חייהן שלנו כנשים? של בנותינו? האם עדין יש לקשור מיניות נשית לסיכונים ולאזהרות בלבד? איני סבורה כך. במאמר זה אטען כי בימים אלה, בהם אנו מגלים מדי שבוע (כמעט) פרשיה חדשה של פגיעה מינית קבוצתית בילדות ובנערות חשוב להבין שאנו חוזרים למצב רגרסיבי. בו עולות וחוזרות להדהד בתודעתנו האזהרות המסורתיות בנוגע למיניות נשית. יחד עם זאת, אין לשכוח מסרים בדבר מיניות בריאה, המבטאים תהליכי שינוי. תהליכים המתקיימים אף הם לצד הישנותן של פגיעות מיניות. משמעותם המרכזית היא ההבנה שגם נערות ונשים זכאיות ליהנות ממיניותן ומגופן ואינן אשמות – בשום אופן – בפגיעה בהן.

הדחף ההורי הראשוני הינו לגונן על ילדינו, להכין לקראת סיכונים ולנסות למנוע כל פגיעה אפשרית. הורים רבים שואלים, אם כן, את עצמם מה בדיוק לעשות במציאות מבלבלת ורבת סתירות כזו הנוכחית? כיצד להכין את הבנות המתבגרות לחיים בוגרים, זאת בעודם מודעים להשלכות השליליות של הצגת המיניות הנשית הצעירה כפוטנציאל לסיכון בלבד. יותר מכל עולה השאלה האם באמת ניתן בימינו לחנך נערות להיות בוגרות ופעילות מינית מבלי לאזכר את פגיעותן האפשרית ולהדהד מסרים של "הסטנדרט המיני הכפול". מסרים בהם מקבלת המיניות הנשית גינוי חברתי בעוד שזו הגברית נהנית מחופש פעולה וזוכה לעידוד חברתי – הן מצד קבוצת בני השווים, הן מצד ההורים והן באמצעי התקשורת.

מהם אם כן אותם מסרים אפשריים בדבר מיניות בריאה?  מה נותר ואפשר לומר פרט לאזהרות? אני סבורה שהורים ומחנכים/ות למיניות הרוצים/ות לעשות זאת, והמוכנים/ות להתמודד עם עכבות אפשריות שלהם עצמם, יכולים בהחלט לגדל ילדות ובנות עם מסרים חיוביים בנוגע לגופן ולמיניותן. יש לזכור שטיפוח מיניות בריאה – עבור שני המינים – הינו תהליך רגשי, מחשבתי וגופני המתחיל כבר בינקות. הוא טומן בחובו התייחסות הורית חיובית לגוף הצעיר, להפרשותיו, להתפתחותו. "הגוף זוכר" את המגע המטפח, המעודד והאוהב שמסייעים להצמיח תחושה פסיכולוגית חיובית ביחס ל"עצמי" והכרה בסיסית של ערך וביטחון עצמי. בשלבים מאוחרים יותר של ההתפתחות מתמודדים הורים וילדים עם צליחת תהליכים אדיפליים לא פשוטים, הטומנים בחובם העמדת גבולות, הכרת המושג "שלי – שלך", פרטיות ו"מותר ואסור". כל אלה מצמיחים בקרב ילדים וילדות את היכולת הפסיכולוגית לדחות סיפוקים ולמתן כבוד לגופם ולרצונם של אחרים/ות.

כאשר הורים משתמשים בשפה ישירה, אך לא בוטה, מלמדים את שמות איברי הגוף – כולל איברי המין, פנויים לשאלות בנוגע ל- איך באים ילדים לעולם? מהו מחזור הווסת? וכדומה, הם משדרים שמיניות הינה חלק בלתי נפרד מקיומנו האנושי. לעומת זאת, התעלמות משאלות, "כיבוס מילים" ושתיקות נתפסות בהבנה הילדית כמאותתות שמשהו פה אסור, ואולי אפילו "מלוכלך".

תהליך המטפח מיניות בריאה טומן בחובו גם התרחקות ממסרים מגדריים המאדירים מיניות גברית ושוללים ומדכאים את זו הנשית. הוא נוגע לא רק בידע קונקרטי אלא בשאלות של מוסר הנוגעות לראיית האחר/ת כסובייקט. קרי, כאדם בעל מחשבות, רגשות ורצונות משל עצמו/ה. עבור נערות ונשים במיוחד כולל האתגר בפיתוח מיניות בריאה גם את  היכולת לראות את עצמן כיצורים מיניים, ולהתמודד עם מסרים משפילים ומבזים, או מזהירים ומרתיעים כאלה שהובאו בתחילת המאמר. חינוך שכזה טומן בחובו את היכולת לחשיבה ביקורתית ולשיפוט לגבי מה שמשקפת הפורנוגרפיה, תביעות חברתיות וזוגיות, וכל מסרים פוגעניים אחרים.

להערכתי עולה החשיבות בקידום מיניות בריאה בתקופתנו – יותר מאי פעם. העצמת ילדות ונערות בנוגע לעצמן ולחייהן, כולל כלפי זכותן להרגיש ולבטא את מיניותן, נקשרת הן להתחזקותן בתוך קשרים והן ליכולתן לומר "לא" למגע מיני לא רצוי, לא מוגן ופוגעני. נערות שמחזיקות באג'נדה מגדרית ליברלית, המתרחקת מהנחיות מגדריות מסורתיות של נשיות שותקת ומרצה, יכולות לראות את עצמן לא רק כ"אובייקט מיני" אלא לעמוד על זכותן לבטא כעס ולהשתתף בהגדרת היחסים. בכך הן מפחיתות את הסיכון להדבק במחלות העוברות במגע מיני ולהיכנס להריון לא רצוי. בנוסף, הן תוכלנה לזהות מצבים של פגיעה – רגשית ומינית – ולהימנע מהן, כמו גם לאתר "כתובת" לפניות ולקבלת תמיכה. עלינו כמבוגרים הנושאים באחריות לגידולן ולהתפתחותן להתרחק ממסרים ביקורתיים כדי שנתפס גם אנו כ"כתובת" לעזרה ולא נמודר מחייהן.

ולסיכום, אני בוחרת לתמצת את דברי כמו גם את התקווה הגלומה בהם למציאות טובה יותר בפרפראזה אפשרית לשיר:

"עברי נערה ברחוב בשיער גולש,

קצר או איך שבא לך…

כל הגברים יביטו בך במבט עורג,

אך ילמדו להתמודד עם הכמיהה כלפיך…

גם למול המבט ההורג

את יכולה לחוש בטוחה

היות שאינך לבד!"

Share

נלי שטיין היא מטפלת זוגית, המתמחה גם בטיפול מיני, מנחת סדנאות ומרצה. עוסקת בתחומים אלה של זוגיות, מיניות ומגדר. מתעניינת במבט הפסיכו-חברתי בכלל ובמבט הממוקד בתהליכי מגדר ובאופן שבו הם "צובעים" את מציאות חיינו. כל הזכויות שמורות לנלי שטיין

כל הרשומות מאת

Categories: כללי Tags:

ברבור שחור – מזווית מגדרית

ד"ר סיגל ברק ברנדס וגב' מירה הורביץ

 ד"ר סיגל ברק ברנדס היא מרצה לתקשורת ולמגדר, המסלול האקדמי המכללה למינהל. גב' מירה הורביץ  היא פסיכולוגית קלינית ומדריכה 

 


 

לאחרונה יצא לאקרנים סרט הקולנוע האמריקאי "ברבור שחור" (Black swan). מבלי להרוס יותר מדי לאלו אשר עדין לא צפו בסרט, נאמר כי הסרט עוסק בלהקת בלט יוקרתית בניו-יורק, המתעתדת להעלות הפקה של "אגם הברבורים". הסרט מתמקד בדמותה של הרקדנית נינה (בגילומה של נטלי פורטמן) המתמודדת על התפקיד הראשי, ובמתח וביריבות בינה ובין רקדנית אחרת – לילי (מילה קוניס). המנהל האמנותי של הלהקה, תומאס לירוי (וינסנט קאסל), חושש מליהוקה של נינה לתפקיד הראשי, שכן לדבריו, היא מתאימה לתפקיד הברבור הלבן, בעוד שאינה מתאימה לתפקיד הברבור השחור. מאחר והתפקיד הראשי דורש גילומן של שתי הדמויות על ידי רקדנית אחת – הוא מתלבט ודורש ממנה להוכיח לו שהיא מסוגלת להשתנות. הוא מנשק אותה באופן מפתיע והיא נושכת אותו בשפתו, אקט שמשכנע אותו לתת לה את התפקיד הראשי של מלכת הברבורים. הסרט מציג גם את יחסיה הלא-בוגרים של נינה עם אמהּ השתלטנית אריקה (ברברה הרשי), המתייחסת אל נינה כאל ילדה ומנסה לשלוט בחייה.

ניתן לראות במתח שמציג הסרט בין "הברבור הלבן" והעדין לבין "הברבור השחור" והיצרי ביטוי מרתק לכמה דימויים נשיים המקובלים במדיה.

ביקורת פמיניסטית שהחלה מתפתחת בשנות ה-70 של המאה ה-20 (הגל השני של הפמיניזם) בחנה את שאלת הבניית ההבדלים המגדריים והתפקידים החברתיים המקושרים לנשים וגברים, וביקרה את המחשבה המערבית לגבי המינים בגלל העיקרון המסדר המרכזי שלה – השוואה ועימות באמצעות ניגודים דואליים (או-או). דואליות זו מתעלמת ממצבי ביניים ומערבת בדרך כלל גם יחסי היררכיה בין שני קצוות הדואליות, כשצד אחד מוערך יותר והאחר פחות.

נשיות, לפי עיקרון זה, מובנת באופן הטוב ביותר כניגוד המבני של גבריות, ומקושרת תמיד לצד הפחות מוערך בדואליות זו. כחלק מהחשיבה המערבית הגברית, גם הנשיות עצמה מוגדרת בצורה דיכוטומית, ונשים משתייכות לאחת משתי קטגוריות מנוגדות: ה"מדונה" – כלומר, האישה בתפקיד האם, היולדת, המגדלת ומטפלת, מקריבה, דמות מוסרית וא-מינית, ומן הצד השני – "הזונה" – כלומר אישה לא מוסרית, מסוכנת וארוטית, המגרה ומאיימת על הגבר במקביל.

הסרט "ברבור שחור" מבוסס, למעשה, גם הוא על חשיבה דיכוטומית מעין זו ביחס לנשיות, ומציג הפרדה ברורה בין "המדונה" – היא נינה – שאינה מינית, הנתפסת עדין כילדה בעיני אימה, עדינה ומוסרית (לא נעים לה לקחת את התפקיד מהפרימה בלרינה המזדקנת – בת'), הלבושה תמיד לבן המסמל את בתוליותה, לבין "הזונה" – היא לילי. לילי, מינית וחושנית מאוד, בעלת תעוזה, המנסה לפתות את תומאס בכדי לזכות בתפקיד הנחשק, ובאופן סמלי לבושה תמיד בשחור. העימות המר ביניהן, המלווה את התפתחות העלילה והמוביל את נינה לסדרת הזיות ולפגיעה בעצמה, מהווה ביטוי לתפיסה שאינה מאפשרת יישוב המתח והדואליות, ומלמד כי, לכאורה, אין מצבי ביניים בנשיות.

תפיסה דיכוטומית זו מקבלת ביטוי גם בפיצול הפסיכולוגי בנפשה של נינה. מלאני קליין, פסיכואנליטיקאית ומייסדת גישת יחסי האובייקט בפסיכואנליזה, תיארה את מושג הפיצול (split) כמנגנון הגנה פרימיטיבי, המשמש להתמודדות עם החרדה שמעוררים רגשות מאיימים של תוקפנות ומיניות. הסרט נפתח בסצנת פיצול: אגם הברבורים, הברבור הלבן הזך, התמים והטהור, מותקף על ידי הברבור השחור היצרי, הקנאי, התוקפן, הברוטאלי. בהמשך אנו מבינים כי מדובר בחלומה של נינה. כבר בפתיחה זו מציג הסרט את השקפתו, התואמת גם את הגישה הפסיכולוגית: כיוון שהחלום הוא של החולם, כל חלקי החלום מייצגים חלקים שונים של נפש החולם. לפיכך, גם הברבור הלבן וגם הברבור השחור, מייצגים חלקים בנפשה של נינה. נינה אינה יכולה להכיל בתוכה את מיניותה שלה, ומשליכה אותה על לילי, הנושאת עבורה את החלקים האפלים של נפשה, קרי: "הברבור השחור" שבתוכה (ראו "ברבור שחור, ברבור לבן", מירה הורביץ, מתוך האתר 'פסיכולוגיה עברית', מאמרים, 6.3.11).

יותר מכך: הגורם המזין, מחדד ומלהיט את התחרות בין נינה ולילי הוא הגבר, שנמצא בתפקיד מקבל ההחלטות, ובכך ניתן ביטוי ליחסי הכוחות המגדריים המקובלים – הגבר הדומיננטי, הנמצא בעמדת הסמכות, ואף מטריד מינית במקומות מסוימים בעלילה, מטיח את הנשים זו כנגד זו, לפי מודל שליטה ברור של "הפרד ומשול". הוא זה אשר יוצר את הדיכוטומיה הברורה בין מאפייני הנשיות שמגלמת כל אחת מהרקדניות, ומעודד את נינה לעשות את הבלתי אפשרי, ולגלם לבד את שני הברבורים (קרי: להיות המדונה והזונה גם יחד).

נינה אכן נענית לאתגר, ומנסה למצוא את ה"זונה" שבתוכה, אולם משלמת על כך מחיר בריאותי ונפשי יקר.  בנקודה זו חשוב להזכיר את הגל השלישי בפמיניזם, הפוסט-פמיניזם, שבכל הקשור לדימויי נשיות במדיה, עסק הן ברעיונות מעצימים של girl power והן בדימויים של "נערה במשבר". נינה מאוד החלטית בניסיונה (וגם בהצלחתה בסופו של דבר) לגלם את מלכת הברבורים. היא שמה לה כיעד את השגת התפקיד, ואכן זוכה בו בסופו של דבר. לפיכך, יש כאן ביטוי לרוח ולשיח של Girl power שמאפיינת דימויי נשיות פוסט-פמיניסטיים: נערה/אישה יכולה להיות כל דבר, אם רק תרצה בכך. נשים הן חזקות ודומיננטיות והפמיניזם למעשה מיותר.

שיח מקביל שהתפתח אף הוא בתרבות, באקדמיה ובמדיה בשנות ה-90 ביחס לצעירות, הוא שיח של "נערה במשבר/בסיכון". הטענה כאן היא שבגיל ההתבגרות, בשל לחץ מהתרבות האמריקאית, נערות מומרצות/מחויבות לשים בצד את ה'עצמי' האותנטי שלהן, הבריא והשלם ולהפוך ל'עצמי' אחר שיקרי. הלחץ הזה להיות מי שאינן, מדכא את רוב הנערות. הן מפסיקות לחשוב – 'מי אני'? 'מה אני רוצה'? ומתחילות לחשוב 'מה עלי לעשות כדי לרצות אחרים'? תמיד ההתבגרות הייתה דבר מסובך, אולם כיום יש האשמה כנגד תרבות המדיה העכשווית, שהיא עוינת לנערות ולא מאפשרת להן לבטא את עצמיותן האמיתית. כתוצאה מכך נערות מגיעות לדיכאון, לביקורת-עצמית, להערכה-עצמית נמוכה, לחוסר שביעות רצון עם גופן ולהפרעות אכילה. 'נערות במשבר' הן נערות מורדות, המורדות בציפיות מהן להיות "ילדות טובות": נערה/צעירה כזו מואשמת בחוסר ברצון או בחוסר שאיפה להתאים עצמה לציפיות, היא מתנגדת לסמכות, כועסת, אגרסיבית, מנפנפת במיניותה, מפתה בני זוג לא ראויים, מעשנת, שותה, משתמשת בסמים וכדומה. נדמה כי דמותה של נינה מגלמת במקביל לרוח ה Girl power גם שיח זה – הלחץ עליה (מצד תומאס ומצד אימה) להפוך למי שאינה – מוביל אותה אל מצוקתה ואל אובדנה בסופו של דבר. היא בורחת משליטת אימה, שותה ונוטלת סמים, מקיימת יחסים לסביים (למעשה בהזיותיה) ועוד.

לסיכום, נראה כי הסרט מציע ערוב של צורות שיח על נשיות – בחלקם שמרניים, סטריאוטיפיים ודכאניים, ובחלקם משחררים ומעצימים. קשה להימלט מהתחושה כי סופו המדכא מלמד על עדיפותו של שיח שמרני, שלא לומר מיזוגני.

Share

מבט ביקורתי על דימויי הגוף של נשים ונערות




במרץ 2011 נערכה בלונדון ועידה בינלאומית אשר עסקה בדימוי גוף של נערות ונשים בעולם המערבי בן זמננו. מטרת הועידה שהוגדרה על ידי מארגניה כועידת חירום, היתה  "להגן על דור העתיד של נערות ונשים מפני המערכת החברתית-גלובלית-עסקית אשר גורמת להן לשנוא את גופן". מארגנות הועידה רואות במשימה זו משימה בעלת דחיפות רבה ושמו לעצמן כמטרה להעלות את הנושא לשיח הציבורי ולפעול כדי למנוע את התהליך שבו נשים מעסיקות עצמן באופן אובססיבי במראה החיצוני שלהן, עסוקות עיסוק יתר במשקל ובדיאטה, רוכשות ומשתמשות במוצרי קוסמטיקה (על התעשייה הגדולה המתפרנסת ממנה) וכו'. המציגות השונות בכנס קראו להלחם בדימויי הגוף האידיאלי המעוותים שמוצגים באמצעי התקשורת, בפרסומות, בתוכניות הטלויזיה ובדימויים הויזואלים השונים הסובבים אותנו. המטרה היא להביא את הנערות והנשים לאהוב את גופן כפי שהוא, ללא דיאטה, ללא ניתוחים פלסטיים ומבלי לנסות לחכות דימויים שמוכרות לנו תעשיות שונות (אופנה, קוסמטיקה, רפואה וכו').

השתתפו בוועידה ארגונים וגופים שונים הפועלים בבריטניה בעיקר על מנת לקדם את הנושא, דרך תוכניות בית ספריות, תוכניות באוניברסיטאות ובקהילה, קבוצות באינטרנט ועוד.

המאבק שמובילה הועידה, הינו מאבק חשוב מאין כמותו, לטיפול בסוגיה שלצערנו הרב, אינה פוסחת גם על החברה הישראלית! כקבוצה של נשות ואנשי מקצוע העוסקים במגדר, עלינו לקדם את המאבק  למלחמה בדימויי הגוף הנשי הלא ריאליסטים והפוגעניים המקיפים אותנו, המביאים נשים שלא לקבל את גופן ולנסות לתקן או "לשפץ" אותו בדרכים שונות: החל בדיאטות דרך טיפולים קוסמטיים ועד לעיצוב מחדש של הגוף באמצעות סכין המנתחים !

מה אנחנו יכולות/ים לעשות?

המאבק צריך לכלול שני מהלכים מקבילים:

הראשון, קידום המודעות ביחס לאידיאל הגוף הנשי הבלתי ריאלי הרווח בחברה שלנו והמחירים שמשלמות נשים ונערות המנסות להתאים עצמן לאידיאל בלתי מושג זה.

והשני, פעולה חברתית ליצירת דימויי גוף ריאליים יותר, בעולם הפרסומות, בתוכניות הטלויזיה, בסרטים ובשלטי חוצות הסובבים אותנו, וחינוך הנשים והנערות להתנגדות לדימויים אלו, ואימוץ מבט ביקורתי ביחס אליהם.

Share

Share

כל הרשומות מאת

מבט ביקורתי על דימויי הגוף של נשים ונערות

במרץ 2011 נערכה בלונדון ועידה בינלאומית אשר עסקה בדימוי גוף של נערות ונשים בעולם המערבי בן זמננו.

מטרת הועידה שהוגדרה על ידי מארגניה כועידת חירום, היתה  "להגן על דור העתיד של נערות ונשים מפני המערכת החברתית-גלובלית-עסקית אשר גורמת להן לשנוא את גופן". מארגנות הועידה רואות במשימה זו משימה בעלת דחיפות רבה ושמו לעצמן כמטרה להעלות את הנושא לשיח הציבורי ולפעול כדי למנוע את התהליך שבו נשים מעסיקות עצמן באופן אובססיבי במראה החיצוני שלהן, עסוקות עיסוק יתר במשקל ובדיאטה, רוכשות ומשתמשות במוצרי קוסמטיקה (על התעשייה הגדולה המתפרנסת ממנה) וכו'. המציגות השונות בכנס קראו להלחם בדימויי הגוף האידיאלי המעוותים שמוצגים באמצעי התקשורת, בפרסומות, בתוכניות הטלויזיה ובדימויים הויזואלים השונים הסובבים אותנו. המטרה היא להביא את הנערות והנשים לאהוב את גופן כפי שהוא, ללא דיאטה, ללא ניתוחים פלסטיים ומבלי לנסות לחכות דימויים שמוכרות לנו תעשיות שונות (אופנה, קוסמטיקה, רפואה וכו').

השתתפו בוועידה ארגונים וגופים שונים הפועלים בבריטניה בעיקר על מנת לקדם את הנושא, דרך תוכניות בית ספריות, תוכניות באוניברסיטאות ובקהילה, קבוצות באינטרנט ועוד.

המאבק שמובילה הועידה, הינו מאבק חשוב מאין כמותו, לטיפול בסוגיה שלצערנו הרב, אינה פוסחת גם על החברה הישראלית! כקבוצה של נשות ואנשי מקצוע העוסקים במגדר, עלינו לקדם את המאבק  למלחמה בדימויי הגוף הנשי הלא ריאליסטים והפוגעניים המקיפים אותנו, המביאים נשים שלא לקבל את גופן ולנסות לתקן או "לשפץ" אותו בדרכים שונות: החל בדיאטות דרך טיפולים קוסמטיים ועד לעיצוב מחדש של הגוף באמצעות סכין המנתחים !

מה אנחנו יכולות/ים לעשות?

המאבק צריך לכלול שני מהלכים מקבילים:

הראשון, קידום המודעות ביחס לאידיאל הגוף הנשי הבלתי ריאלי הרווח בחברה שלנו והמחירים שמשלמות נשים ונערות המנסות להתאים עצמן לאידיאל בלתי מושג זה.

והשני, פעולה חברתית ליצירת דימויי גוף ריאליים יותר, בעולם הפרסומות, בתוכניות הטלויזיה, בסרטים ובשלטי חוצות הסובבים אותנו, וחינוך הנשים והנערות להתנגדות לדימויים אלו, ואימוץ מבט ביקורתי ביחס אליהם.

Share

כל הרשומות מאת

FireStats icon ‏מריץ FireStats‏