ארכיון

רשומות עם הטג ‘אקדמיה’

הזמנה לקולוקוויום "לגופו של מגדר", אוניברסיטת בר אילן

 

המרכז לחקר המגדר ע"ש דפנה יזרעאלי באוניברסיטת בר-אילן יקיים קולוקוויום מחלקתי תחת הכותרת 'לגופו של מגדר'. המפגשים בעריכת ובהנחיית ד"ר חוה ברונפלד-שטיין יתקיימו בימי רביעי, בין השעות 18:00- 19.30 באולם בק, (בניין 410), אוניברסיטת בר-אילן.

הזמנה למפגש הקרוב:

המפגשים הבאים:

18.5.11 – הסופר סמי ברדוגו: "מה שלא מרגיש הגוף הפיזי שלי, מרגיש הגוף הטקסטואלי שלי"

15.6.11 – ד"ר רבקה נריה בן-שחר: "שמלת אשה חייבת להיות באורך של 10 ס"מ למטה מן הברך"-שיח הצניעות במדורי הנשים בעיתונות החרדית 1960‑1989

 

Share

פריפריה אקדמית, פריפריה חברתית: פרופסוריות מזרחיות בישראל

תקציר של מאמר שהתפרסם באסופה 'לאחותי'. אנו מביאים אותו פה לנוחות הציבור.

סוגיית הייצוג של נשים מזרחיות וערביות באקדמיה נעדרת מהמחקר, הכתיבה, השיח והפעולה הפמיניסטיים. מאמר זה בא להציג במונחים כמותיים את שיעורן של נשים מזרחיות בדרגות העליונות של פרופסור חבר ופרופסור מן המניין.
מהממצאים עולה שהפרופסוריות המזרחיות, בדומה לכלל הנשים המזרחיות בישראל, מרוחקות ממוקדי העוצמה והכח, כבשאר התחומים הקרייריים, כשהן מתאפיינות בתת-ייצוג ונמצאות בשוליים הגיאוגרפיים והאקדמיים.
באר שבע מהווה את ה"בית" של הפרופסוריות המזרחיות, נשים שברובן גדלו במשפחות בנות המעמד הנמוך. כך שאוכלוסייה זו בנוסף להיותה פריפריה אקדמית, מגלמת בתוכה פריפריה אחרת, זו החברתית.

זריני, איריס. 2007. פריפריה אקדמית, פריפריה חברתית: פרופסוריות מזרחיות בישראל. בתוך שלומית ליר (עורכת), לאחותי: פוליטיקה פמיניסטית מזרחית, תל אביב: בבל. עמ' 143-154. ‎

Share

על טהרת הגברים

21 אוקטובר, 2009 אין תגובות

האם עדיין מדהים אותי שכנסים אקדמים וציבוריים רבים מתקיימים ללא אף אשה שמשתתפת בהם? כן. אף כי הייתי צריכה להתרגל, לנוכח מספרם הרב. בכל יום מגיעות לתיבת הדואר האלקטרוני שלי הזמנות לכנסים כאלה. הנה רק כמה דוגמאות מהזמן האחרון ממש: כנס על "החינוך בישראל – חשבון נפש" ללא אף אשה; כנס לכבוד יציאת ספר על משפט, חברה ותרבות ללא אף אשה; וכנסים רבים על אתיקה, שכל משתתפיהם גברים בלבד.  ודוק: לא מדובר ב"איזון" בין נשים לגברים, אלא בכנסים המדירים נשים לחלוטין.

מקומם במיוחד כשזה קורה בכנסים שהנושא שלהם איננו שייך לתחומי הידע שבאופן "מסורתי" קשה למצוא נשים החוקרות אותם, כמו ביטחון נניח. אלא בנושא כמו חינוך, שכידוע איננו בדיוק דיסציפלינה "גברית" שמרב העוסקים בו הם גברים (אז מי צריך לעשות חשבון נפש, ככותרת הכנס הזה?). או כנסים על חברה, רב תרבותיות ושוויון. שכאשר הם נערכים על טהרת הגברים מעבירים אגב כך מסר אירוני לגבי תפיסת העולם של מארגניהם. האם החברה מורכבת מגברים בלבד או שרק להם יש מה לומר עליה? ואם רק הם משתתפים – האם החברה כולה לא יוצאת נפסדת מהיעדר ההון האנושי של מחציתה? האם כנס על שוויון בהשתתפות גברים בלבד לא מזמין, כפי שאומרת חברתי, הרצאה על "מה ניתן ללמוד על שוויון מתכנית הכנס"?

יש מספר קטן של נשים שאין מוכנות לעבור על כך בשתיקה. יש גם כמה גברים התומכים בהן (אף כי בדרך-כלל במסרים פרטיים ולא בפומבי). מנעד התגובות למחאתן מעניין במיוחד. הוא חושף את העובדה שזו איננה תופעה מקרית; ושהמנגנונים המצדיקים אותה, או נכון יותר מתרצים אותה, חודרים למעמקי התודעה האישית והקולקטיווית, גם באקדמיה. בבלוג שלי ליקטתי את התירוצים המושמעים בכל פעם כשמישהי מצביעה על התופעה הזאת.

אבל יש לומר כמה מילים על טיעון ההגנה ש"אנחנו לא מסתכלים על המין", אלא מפעילים קריטריון ענייני. לכאורה, אכן כך: הקריטריון באקדמיה הוא מצוינות. וטוב שכך. אינני חושבת שמישהי צריכה לקבל קידום, או להיות מוזמנת לכנס, רק כי היא אשה. אבל העיקרון הזה חייב לפעול לשני הכיוונים. ואף אחת גם לא צריכה לא לקבל קידום, או לא להיות מוזמנת לכנס, רק כי היא אשה…

אומר מיד כי אינני נמנית עם אלה הסבורים שתוצאה של אי-שוויון משמעה שהסיבה היא בהכרח אפליה. אני סבורה שבאמת יכולות להיות סיבות שונות. אבל גם לא נכון להתעלם ממורכבותן ולהציג את הסיטואציה באופן פשטני. יש גורמים רבים, חלקם סמויים – חלקם סמויים אף מעינינו אנו – החוסמים את דרכן של נשים באקדמיה. מה אומר לנו הנתון שלמעלה מ-50% ממסיימי הדוקטורט הן נשים, אך רק אחוז זעום מהפרופסורים מן המניין הן נשים? האמנם רובן המוחלט של הנשים שכבר טרחו על הדוקטורט שלהן פשוט מעדיף תעסוקה חלופית, או שמא יותר מדי חסמים ומכשולים מוצבים לפניהן במסלול האקדמי? הפרקטיקה של הדרת נשים לעולם לא תהיה חשופה, מפורשת, נאמרת. אך "יחסי אנוש בעיתיים", למשל, ישמשו על-פי רוב כטיעון לרעתה של אשה בקידום האקדמי, לא של גבר.

התייחסות אל המין  – בהזמנה להשתתף בכנסים כמו בעניינים אחרים – איננה "שקופה". כלומר, ההסתכלות "העניינית", על אמות-המידה האובייקטיוויות והגלויות לכאורה, מורכבת ומובנית גם כתוצאה מאפליה מגדרית. כמו בלשון, גם בחברה הנשי הוא המסומן ואילו  הגברי הוא הלא-מסומן. לכן מתייחסים אל האחרון כאל המייצג של ה"כללי". כך, השתתפות הגבר (היהודי-האשכנזי) אכן נראית בעיני רבים כתוצר קריטריונים "ענייניים" בלבד. הרי כאשר מתקיים כנס או פאנל רק עם נשים זה תמיד מושך את תשומת לבנו. לעומת זאת, כנס או פאנל גברי יעוררו רק את תשומת לבם של המודעים לשוויון מגדרי. (ובהערת אגב, כנסים "נשיים" עוסקים כמעט תמיד בנושא של מעמד האשה….).

כל זה אינו אומר שזה נעשה במכוון. אך לעיתים דווקא חוסר המודעות מצביע עד כמה הבעיה חמורה. ככל שה-old boys' network פועלת באופן סמוי – לעיתים אף מעיני סוכניה שלה – כך היא אפקטיווית יותר. שכן היא מאפשרת לטיעון "המין איננו קריטריון" להיטען באופן תמים באמת. הדרת נשים גם משכפלת את עצמה: ככל שנשים אינן מוזמנות בעקביות, כך שמותיהן גם לא יעלו באופן "טבעי" אצל המארגנים בפעם הבאה. האמת היא שיש נשים מוצלחות בכל התחומים. אדרבה, העובדה שעליהן להוכיח את עצמן הרבה יותר גברים רק משביח אותן, משום שהן מתאמצות יותר. גברים יכולים להרשות לעצמם להיות בינוניים. נשים, בכל התחומים, חייבות תמיד להבריק על-מנת שיקבלו את ההכשר.

אחזור ואדגיש שאין חלקי עם אלה המשייכים כל תופעה חברתית אל המין (או המוצא). טיעון כזה הוא טיעון "מנצח" במרכאות כפולות ומכופלות: טיעון סגור שאין אפשרות להפריך. מה שאני כן טוענת הוא שהטענה שהשיקול בהזמנת משתתפים לכנסים הוא ענייני בלבד ואיננו שוקל את המין – היא תמימה במקרה הטוב, ומיתממת במקרה הפחות טוב. היא מתעלמת ממבנים חברתיים מורכבים שיוצרים את המצג ה"כללי" וה"ענייני"; וכן, גם מדעות קדומות שאיש (ואשה) אינו חסין מהם.

שתי הערות לסיום:

האחת, המחאה נגד התופעה הזאת זוכה גם באקדמיה להקטנה, הגחכה ובעיקר התעלמות, הנשק היעיל ביותר. הנשים המוחות "מסומנות" ובכך דואגים להשתיקן לפעם הבאה. מזל שיש כמה מתאבדות שעדיין מוכנות לשכב על הגדר. תעזרו להן.

השנייה, הניתוח הזה מטיל תפקיד גם על הנשים עצמן. של מאמץ יתר להיענות לפניות שכן מגיעות להשתתף בכנסים. גם אם זה פחות נוח. כדאי גם, אם את האשה היחידה המוזמנת, להעיר על כך למזמינים, לפחות לפעם הבאה. המליצו תמיד על אשה נוספת. בסופו של דבר, כל המאמץ איננו כדי לשמש כ-token other (בדרך-כלל בתפקיד המנחה…).

Share

נעמה כרמי היא דוקטור לפילוסופיה המתמחה בפילוסופיה פוליטית, ומלמדת בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה.

לאתר של נעמה כרמי | כל הרשומות מאת

FireStats icon ‏מריץ FireStats‏