ארכיון

רשומות עם הטג ‘חופשת לידה’

מהיום אמרו: הפוגת לידה ולא חופשת לידה!

ולא, זו לא אני...

חודשיים מיום שילדתי את בני (השלישי) החלטתי לצאת בקמפיין אינטרנטי מתוך אמונה והבנה ששפה מעצבת מציאות!!

נמאס לי לענות לשאלה החוזרת: איך חופשת הלידה? אני לא בחופשה! עוד לא הבנתם??

חופשה זה בקריביים, עם שמשיה ושיק פירות, ברומא היפה או בקפה בשדרות של פריז, או אפילו פה ליד בצימר בצפון עם קייקים בירדן או בטיילת ההומה של אילת..  אבל אני בבית, מטפלת בתינוק חדש מבוקר ועד ליל ובבנותי הגדולות ששמחות לקבל את אמא בבית לשם שינוי (אני מאוד אוהבת את ילדי, ובכל זאת, חופשה זה בטח לא!)

והרך הנולד, כמה שהוא מקסים, בכל זאת, שמונה הנקות ביום, שש פעמים חיתולים עם קקי ועוד ארבע פעמים עם פיפי, בכי של גזים ובכי של רעב וסתם בכי של עייפות (שצריך ללמוד להבחין ביניהם..), התאוששות פיזית מלידה, השלת קילוגרמים עודפים,
תפרים, טחורים, ורידים ברגליים, כאבי גב, כאבי ידיים, כאבי צוואר..כל אלו לא מסתדרים אצלי עם חווית ה"חופשה".

באנגלית זה נקרא maternity leave, ולא maternity vacation, כלומר, היולדת עוזבת את מקום עבודתה ותחזור לאחר הפוגה של טיפול ברך/ה שנולד/ה. ואילו בעברית אנחנו עדיין בקריביים, על חוף הים, אוחזות שייק פירות ומקבלות מסאז!!

ולכן, נשים וגם גברים שאוהבים אותן, אמרו מהיום "הפוגת לידה" לא עוד "חופשת לידה"!!

Share

כל הרשומות מאת

בואו נעשה כאילו אנחנו מאריכים את חופשת הלידה

23 אוקטובר, 2009 אין תגובות

ועדת השרים לחקיקה אישרה הצעת חוק של חברות הכנסת דליה איציק וציפי חוטובלי (זהירות – קובץ וורד), שמאריכה את חופשת הלידה מ-14 שבועות ל-23 שבועות.

לכאורה, סיבה למסיבה. חופשת הלידה בישראל היא קצרה מאוד, בכל סטנדרט מערבי מקובל. אין מדינה באירופה שבה משך חופשת הלידה קצר כל כך. אז למה אני עדיין לא פותח שמפניות?

התשובה טמונה (עמוק) בסעיף 2.1 של הצעת החוק:

(1) בסעיף קטן (א) [של חוק בטוח לאומי, נ.פ.], במקום "הזמן" יבוא "זמן של 14 שבועות";

המשמעות של הסעיף הסתום הזה היא שלא משנה לאיזה תקופה האישה תיקח חופשת לידה – והיא תוכל לבחור, בין 14 שבועות עד 26 – היא בכל מקרה תקבל מביטוח לאומי החזר בגובה 100% מהמשכורת שלה… על 14 שבועות עבודה.

הסעיף הזה מעקר את החוק (כמעט) מכל תוכנו, וגורם לכך שהתיקון הזה לחוק לא יוצר שום שינוי מהותי. החוק היום מחייב את ההורים לקחת 14 שבועות של חופשת לידה בתשלום (בהנחה שעמדו בתנאי הביטוח הלאומי), ומתיר להם לקחת חופשת לידה של עד שנה ללא תשלום. כלומר, גם היום אשה יכולה לקחת חופשת לידה של 26 שבועות, ולקבל תשלום עבור 14 שבועות מתוכם.

להצעת החוק ניתנו שני טעמים: הראשון, הוא שיש נשים שאינם זכאיות לפי חוק להארכת חופשת הלידה; השני, שכאשר נשים מבקשות להאריך את חופשת הלידה, הן נתונות ללחץ של המעסיק שלא לעשות זאת.

נתחיל מהבעיה השנייה: לא ברור איזו בעיה נפתרת פה. נכון, מעסיקים מפעילים לחץ על נשים שלא להאריך את חופשת הלידה שלהן מעבר ל-14 השבועות הקבועים בחוק; אבל גם לאחר התיקון, ולאור זה שהוא מאפשר לנשים לקצר את חופשת הלידה שלהן חזרה ל-14 שבועות, יופעל לחץ כזה. לא ברור מה הועילו חכמים בתקנתם.

הסעיף השני כן יוצר איזשהו שינוי. זאת משום שלחופשת לידה הבסיסית, של 14 שבועות, זכאית כיום כל אישה; לחופשת לידה ללא תשלום של עד שנה זכאית רק מי שעבדה באותו מקום עבודה תקופה של שנה לפחות – וגם אז, רק לרבע ממספר החודשים שבהם עבדה (ולא יותר משנה). הצעת החוק משנה את המצב הזה, ומעניקה זכאות לחופשת לידה מוארכת – ללא תשלום, דה-פאקטו – של חצי שנה גם לנשים שעבדו פחות משנתיים במקום העבודה האחרון שלהן. אני לא מכיר נתונים בתחום הזה, ולא יודע כמה נשים נתקלות בבעיה של חוסר אפשרות לצאת לחופשת לידה ללא תשלום בגלל ותק מועט במקום העבודה (אם מי מהקוראות מכירה נתונים כאלו, אשמח אם תחלוק אותם איתנו בתגובות).

מצד שני, ראוי להתייחס גם לאספקט השלילי של החוק: מומחים מסכימים((למשל, Lewis, Jane. 2009. Work-family balance, gender and policy. Cheltenham ; Northampton, MA: Edward Elgar. p 99; Ray, Rebecca, Janet C. Gornick, and John Schmitt. 2008. Parental Leave Policies in 21 Countries: Assessing Generosity and Gender Equality. Washington, D.C, USA: Center for Economic and Policy Research.)) כי חופשת לידה קצרה בתשלום מלא עדיפה על חופשת לידה ארוכה בתשלום מופחת, בעיקר משום שחופשת לידה ארוכה בתשלום מופחת מפחיתה את הסיכוי שהאשה תחזור לעבודה בסופה, לאחר שהתרגלה להסתדר עם הכנסה מופחתת.

אז מה היה לנו? בשביל תרגיל יחסי ציבור, שמאפשר לח"כיות חוטובלי ואיציק להתהדר בכותרת 'הארכת חופשת הלידה' במקום 'שינוי תנאי היציאה לחופשה ללא תשלום' – שם מדוייק הרבה יותר, גם אם תקשורתי הרבה פחות – הח"כיות משנות מעיקרה את חופשת הלידה, ולרעה…

בשל משכה הקצר של חופשת הלידה, נשים רבות מבקשות להאריכה, אולם חלק גדול מהן אינן זכאיות לכך על פי חוק; כמו כן, העובדה כי על פי החוק חופשת הלידה הינה 14 שבועות בלבד מביאה לכך שגם כאשר אישה זכאית להאריך את חופשת הלידה, היא נתונה תחת לחץ מהמעסיק שלא לעשות כן.

Share

נדב פרץ הוא דוקטורנט בביה"ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית, ומרצה במכללת ספיר ובמכללת אשקלון. עבודת הדוקטורט שלו עוסקת באבהות במדינת הרווחה הישראלית. נדב הוא רכז קהיליית מגדר.

לאתר של נדב פרץ | כל הרשומות מאת

נגד אפליית נשים, בשביל הגברים

9 ספטמבר, 2009 10 תגובות

אורית קלייר ארזי טוענת ב-ynet שהחברה היא זו שיצרה את הנורמה לפיה נשים מטפלות בילדים, והחברה היא זו שמפילה את הנטל על כתפי המעסיקים שלהן. במקום לבוא בתלונות לבוסים – שהנשים יתלוננו בפני אבות ילדיהן'.

על פניו, יש משהו מאוד משכנע בטיעונה של אורית קלייר-ארזי, לפיו למעסיק אין אחריות על הטיפול בילדיה של האשה, ולכן אין לדרוש ממנו לתמוך בה בעת שהיא מטפלת בילדיה. הרי מה זה עניינו של בעל המפעל, המחוייב לפי ההגיון התאגידי רק לשורת הרווח, אם העובדת שלו היא אם לחמישה או רווקה שאינה רוצה ילדים? מדוע עליו לשלם על הבחירה המשפחתית שלה?

התשובה הפרקטית לכך היא – כי כך קובע החוק. לצד מחויבותם לשורת הרווח, המעסיקים מחוייבים גם לדרישות החוק. אנו מצפים ממעסיקים להתחשב בדברים נוספים מעבר לשורת הרווח שלהם, משום שאנחנו מכירים שעסקים יכולים לפעול רק כחלק מחברה – שום עסק לא יוכל לפעול אם המדינה ללא הבטחון, ותשתיות התחבורה, המים והחשמל שמספקת לו המדינה, וללא העובדים שהוכשרו במערכות החינוך הממומנות על ידיה. בתמורה, החברה מתירה לעצמה לדרוש דרישות מבעלי העסקים. ומועטות הדרישות המוצדקות יותר מאשר הדרישה לאפשר לנשים להשתלב בשוק העבודה.

קלייר ארזי שואלת מדוע הדרישה לאפשר לנשים לשלב עבודה ומשפחה צריכה להיות מופנית כלפי המעסיקים, ולא כלפי האבות של ילדיהן של אותן אמהות. התשובה לכך היא פשוטה: על מנת לאפשר לאבות אלו לקחת חלק שוויוני בטיפול בילדיהם, כינון תנאים המאפשרים לנשים להשתלב בשוק העבודה לצד המחויבויות המשפחתיות שלהן הוא הכרחי.

אם נדרוש מכל עובד ועובדת במשק הישראלי להקדיש את כל ימיו למקום העבודה – לעבוד משעות הבוקר עד שעות הערב, בלא להכיר בצרכי הטיפול בילדים – התוצאה לא תהיה חלוקה שוויונית של מטלות משק הבית בין הגברים לבין הנשים. נהפוך הוא – התוצאה תהיה שבמשפחות רבות, הורים יאלצו לבחור מי משני בני הזוג יוותר על עבודתו, וישאר בבית על מנת לטפל בילדיו. שכן במדינה שבה אין יום לימודים ארוך, שני ההורים אינם יכולים לעבוד במקביל עד שעות הערב. כאשר אין חופשת לידה נדיבה בתשלום, האם נאלצת להתפטר לאחר הלידה על מנת שתוכל להתפנות לטיפול בילדיה. כאשר לא ניתן לקחת חופשה בעת מחלת ילד, אחד ההורים חייב להיות זמין למקרה של מחלה – גם אם זה אומר לא לעבוד, או לעבוד במשרה חלקית מאוד.

ולצערנו, ברוב המכריע של המקרים, כאשר אחד משני ההורים נאלץ לוותר על עבודתו – זו בדרך כלל תהיה האם. הסיבות רבות – מערכת החינוך והחיברות שלנו מחנכת נשים לטפל בילדים, ומרחיקה גברים מתחום זה; התיכון והאקדמיה דוחפים נשים למקצועות נמוכי הכנסה אך גמישים לצרכי טיפול; וכן, גם אפליה ישירה במקום העבודה, הגורמת להפרשי שכר משמעותיים בין נשים לגברים, גם כאשר שניהם עובדים באותו מקום ובאותו תפקיד.

רק ביום שבו נשים יוכלו להשתלב בשוק העבודה באופן שוויוני למרות היותן אמהות – רק אז יוכל נטל הפרנסה במשפחות להתחלק שווה בשווה, וגברים יוכלו למצוא את הזמן הנדרש על מנת לקחת חלק שווה במטלות הבית והטיפול בילדיהם. לכן, כאב המעוניין לקחת חלק שווה בגידול ילדיו, אני קורא למדינת ישראל – אנא, העמיקי והרחיבי את ההגנה במקום העבודה על הורים לילדים בכלל, ועל אמהות בפרט.

ולמדינת ישראל יש הרבה לאן להתקדם. שבוע העבודה הישראלי – זה שבו 'מניחים את העטים בשעה 16:00' – הוא שבוע ארוך מאוד במונחים אירופיים; חופשת הלידה הישראלית, גם לאחר שהוארכה ל-14 שבועות, היא אפסית בהתאמה לרמה האירופית, שבמדינות רבות כבר עברה את השנה. הסבסוד למעונות בישראל מצומצם הן ברמתו והן בהיקפו, לעומת הרמה האירופאית. רק כאשר מדינת ישראל תעניק לאבות ולאמהות אפשרות לשלב בצורה הגיונית וסבירה עבודה ומשפחה, רק אז יוכלו גברים ונשים להתחלק שווה בשווה הן במטלות הפרנסה והן במטלות משק הבית.

Share

נדב פרץ הוא דוקטורנט בביה"ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית, ומרצה במכללת ספיר ובמכללת אשקלון. עבודת הדוקטורט שלו עוסקת באבהות במדינת הרווחה הישראלית. נדב הוא רכז קהיליית מגדר.

לאתר של נדב פרץ | כל הרשומות מאת

FireStats icon ‏מריץ FireStats‏