ארכיון

רשומות עם הטג ‘מדיניות חברתית’

משרת אב – האמנם?

7 אוגוסט, 2012 10 תגובות

להיות הורים זה דבר נהדר. מורכב אמנם, אך מדובר בפלא של ממש. תשעה חודשים של המתנה, התרגשות וחששות אשר מתנקזים ללידה ואחריה- אין דבר שנראה כיום אתמול. בהיוולד הנולד הרך הוא משנה את הסטטוס של יוצריו, את האישה- לאם, את הגבר- לאב. על ההורים מוטלת אחריות גדולה. כעת, יש צורך לדאוג להתפתחותו וצרכיו של התינוק וכן להתחשב בלוח הזמנים (הצפוי והבלתי צפוי) שהוא מכתיב. לרוב, ניתן להבחין כי האב ממשיך בעבודתו בעוד שהאם משתלבת בשנית במעגל העבודה לאחר חופשת הלידה. לעיתים האם מקטינה את היקף משרתה כדי להיות פנויה לטיפול בילדיה. למרות ששני ההורים עובדים לפרנסתם ישנם מקרים בהם הדרישות התעסוקתיות מהן שונות כאשר ניתן יחס מועדף לאם, אך מה בנוגע לאב?

על פי התקשי"ר (תקנון שירות המדינה) זכאית עובדת מדינה לקיצור יום עבודתה עם חזרתה מחופשת הלידה ולתשלום עבור שעות נוספות במידה והיא נשארת לעבוד מעבר לאותן שעות יום העבודה המקוצר ("משרת אם"). אב שעובד במגזר הציבורי אינו זכאי לקבל הטבה זו (למעט מקרה בו שני ההורים הינם עובדי מדינה והאם לא מנצלת את זכאותה).לעומת זאת, מבחינה חוקית ישנו חוק שוויון הזדמנויות בעבודה אשר אוסר על אפליה בתנאי עבודה . לא מובן כיצד חוק זה וההתייחסות לאב עובד דרים בכפיפה אחת.

שוטר שהינו אב לילדים קטינים ביקש לממש את הזכות לקיצור יום עבודה. מאחר ובקשתו נדחתה הוא תבע את המדינה. האב טען כי אשתו עצמאית ועובדת שעות רבות והוא מעוניין להגיע לביתו מוקדם לטפל בילדיו. התביעה נעשתה לאור חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה אשר מציין כי לאב עובד ישנן זכויות בקשר להורות. בית הדין לעבודה בתל אביב פסק בשנת 1999 לטובת השוטר. השופטת חגית שגיא טענה בפסק הדין כי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ביקש להעניק זכויות הוריות הקיימות בחקיקה לכל אחד מבני הזוג כך שכל אחד מהם יוכל לשאת באחריות לטיפול בילדים. החוק מעניק לאישה זכות יתר לבחור אם היא זו שתנצל את זכות ההורות ותעבוד פחות שעות או שבן זוגה ינצל את הזכות לטפל בילדים בעוד היא עובדת שעות ארוכות יותר . הרשו לי לחזק את ידיה של השופטת, גם אב זכאי לקבל את ההטבה ללא קשר אם אשתו עובדת מדינה. במדינתו זכות אבות זו טרם הוסדרה מזה שנים רבות, וזהו אינו מקרה יחיד בו אב נדרש להגיש תביעה בעניין זה.

בניגוד למדינת ישראל, במדינות רבות ישנה התייחסות חוקתית לאב ולאם כיחידה הורית שווה מבחינה תעסוקתית. בהולנד, למשל, החוק קובע כי לעובדים מותר לקצר את שבוע העבודה ללא נימוק. המטרה העיקרית היא לאפשר להורים לילדים קטנים לעבור לשבוע עבודה של ארבעה ימים. בדומה לכך, גם בדנמרק ובבריטניה מנסים להקל על ההורים העובדים. בדנמרק ישנו הסדר המכונה "בנק שעות" המאפשר גמישות בשעות העבודה ובבריטניה החוק קובע כי זכותם של הורים עובדים לילדים צעירים לבקש לעבוד בשעות עבודה גמישות ובחלקיות משרה. שוודיה אף מגדילה לעשות ומאפשרת להורים להשתמש בשעות של שלושת החודשים האחרונים של החופשה ההורית אשר הם זכאים לה לאחר לידה (בהיקף של כשנה), על מנת להפחית את שעות העבודה השבועיות של אחד מהם, ועדיין לקבל שכר גבוה בתמורה להיקף משרה נמוך יותר. המדיניות המתוארת לעיל מעודדת שילוב ואיזון של עבודה ומשפחה ומכירה בחשיבות של הנוכחות והמעורבות של ההורים ללא אפליית אבות.

מחקרים מראים כי נוכחות ומעורבות האב בחיי ילדיו חשובה מעין כמוה, חיונית ובעלת ערך מוסף. נמצא כי ככל שהאב נמצא יותר עם הילד כך היכולת האמפטית של הילד גבוהה יותר. נוסף על כך, נמצא כי סגנון המשחק של האב שונה מהאם, הוא פיזי יותר (הנפת הילדים באוויר למשל) ופחות מילולי או רגשי. האב ישתמש במשחק כדי ללמד את הילד התנהגויות של אומץ, סקרנות וחקרנות. לסגנון המשחק האבהי חשיבות רבה אשר מהווה את החלק המשלים לסגנון המשחק האימהי. כמו כן נמצא כי לאבות יש השפעה מרחיקת לכת על הישגי הילדים בבית הספר, וכאשר הם מעורבים בלימודים, הילדים משיגים ציונים גבוהים יותר ומגלים שביעות רצון גבוהה יותר מבית הספר. בממוצע נמצא כי ילדים זוכים להצלחה רבה יותר כאשר שני ההורים חמים ומעורבים.

כיום הן הגבר והן האישה תורמים למשפחה בכך שהם יוצאים לעבוד, אך לא די בכך. הגבר זכאי להיות שווה זכויות לאישה גם בזכותו להורות. האבות מהווים חלק בסיסי בתא המשפחתי ועל כן מגיעה להם אפשרות בחירה כפי שמקבלות האימהות. בחירה זו הינה זכות ולא חסד. במידה וההורים ינהלו חיים מאוזנים, הרווח יהיה גדול יותר מזה של אדם שמתמסר רק לעבודה או רק למשפחה. לפיכך, ישנה חשיבות אדירה לכך שלצד "משרת האם" הקיימת תתקיים גם "משרת אב", ויפה שעה אחת קודם!

Share

שרית סופרין היא עובדת סוציאלית וסטודנטית לתואר שני בביה"ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב

כל הרשומות מאת

האומנם שוויון? או שמא "מובסות כפולה"…

"חג גאווה שמח גם לך חמודה…כי לכל אחד יש סיבה על מה להיות גאה". את התשובה הזו קיבלתי מחברה בפייסבוק לאחר שאיחלתי לה חג גאווה שמח. כן, היא לסבית, וחודש יוני הוא החודש בו היא וכל בני קהילת הלהט"ב בארץ ובעולם חגגו את חג הגאווה, את מי שהם ואת אהבתם. לא יודעת מדוע, אך תגובתה המשיכה להדהד בי. תגובתה גרמה לי לחשוב שאולי זו ההזדמנות לכל אדם באשר הוא לחשוב מי הוא, מה הוא ועל הסיבות בגינן הוא מתגאה.

כעובדת סוציאלית הלומדת לתואר השני, התבוננות ביקורתית הפכה לדרך קבע בהסתכלותי על נושאים ותחומים שונים הסובבים את חיי. רבים וטובים ממני הראו את המחירים אותם משלמות נשים בגין היותן נשים. בין אם בהבדלי שכר בין גברים לנשים העובדים באותו תפקיד ובין מציאת איזון, אם בכלל, בין עבודה לקריירה, בהשוואה לגברים ששוחררו מנטל זה. למרות היותי אישה "מובסת" אני חייבת להודות על "מזלי הטוב" שאני סטרייטית ולא לסבית. כי המציאות והמדיניות החברתית מקבעת נשים לסביות בעמדה נחותה יותר, הגורמת להבסה כפולה – בשל היותה אישה ובשל היותה לסבית.

לא רחוק היום בו אקים משפחה משלי. כאם מובטחות לי ולבן זוגי זכויות מאוד ברורות, טבעיות, המתקבלות באופן אוטומטי. בן זוגי ואני נוכל לבחור מי יצא לחופשת לידה, בן זוגי ייחשב אוטומטית כאב וסביר מאוד להניח שהוא יתגאה בהפיכתו לאב, יצעק זאת בקול חוצות, ומכל עבר יישמעו קריאות "מזל טוב גבר", בתוספת שי ופינוקים הניתנים לאב הגאה והנרגש. אך אם חשבתם לעצמכם שגם חברתי הלסבית תהנה מזכויות טבעיות אלו אז טעיתם ובגדול!

ואולי כאן כעובדת סוציאלית, האמורה לייצג מדיניות וממשלה, וכאישה בחברה הישראלית אני שואלת את עצמי האם באמת יש לנו במה להיות גאים? החוק הישראלי אינו מכיר בזוגיות חד- מינית ובכלל בהורות חד-מינית. ההכרה מתקבלת דרך הדלת האחורית של מערכת המשפט, ולא ניתנת לה הבמה הראויה בחוק, דבר המחזק ומשמר את תפיסת החריגות של אותם זוגות. בת הזוג של היולדת הלסבית לא מקבלת, בדומה לאב הסטרייט, את הזכות לצאת לחופשת לידה, במקום עבודתה לא יצאו בקריאות שמחה והילולה כשייוודע דבר הפיכתה לאם, ואם כל זה כשלעצמו אינו הוגן ומעורר כעס, נדרש מאותה בת זוג להגיש פנייה מסודרת למדינה להכרתה כאפוטרופוסית וכאימא מאמצת (כן כן מאמצת) של הילד, (בניגוד לאב הסטרייט המקבל זאת מיד בתום הלידה), הן הביאו את הילד יחד לאחר החלטה משותפת, מתוך מקום אוהב, המוכן ורוצה לצמוח ולהקים תא משפחתי, האין די בכך?

לפני מספר שבועות העיתונות עסקה בהמלצות הוועדה, שאישרה פונדקאות לזוגות חד מיניים. אין ספק שיש בכך מן התקדמות אך התבוננות בפרטים הקטנים, מגלה כי שוב המדינה נמנעת מלתת שוויון מלא. אמנם ממליצים על התרת פונדקאות לזוגות חד מיניים בארץ, אך בניגוד לזוגות הטרוסקסואליים, אין לשלם כסף לאישה הפונדקאית, מה שיגרום לאותם נשים פונדקאיות לחשוב לאלו משפחות הן יעדיפו להשכיר את רחמן, כפי שנאמר "כסף יסנוור עיני חכמים". כל הכבוד על ההמלצות אך למה סייג זה קיים רק בזוגות חד מיניים? סייג זה מביא לתקיעת גלגלים ולעצירה מכוונת של רכבת דוהרת.

אז מה עושים? איך עוברים מדיבורים על שוויון למעשים שיובילו לשוויון? איך גורמים לכך שאותן נשים לסביות לא יובסו פעמיים, גם בשם היותן נשים וגם בשם היותן לסביות? אין בידיי תשובות לשאלות אלו, אך אין לי ספק כי השיח הקיים היום אינו מאפשר פתיחות אמתית, ויש חוסר רצון ליצור שינוי ולהבין כי מגיעות זכויות טבעיות ושוות לזוגות החד מיניים.

בואו נסתכל למציאות בעיניים; מדינת ישראל בשנת 2012 היא ברובה בעלת מדיניות מפלה והומופובית, המסווה את עצמה מאחורי מספר חברי כנסת הבאים למצעדי גאווה, במימון קמפיין של תיירות גאה וביציאה בסלוגנים ומלחמות להיות חלק מאותו עולם מערבי נאור ופתוח חברתית. כדאי שמקבלי ההחלטות יתחילו לתת לאותם אנשים את היכולת לממש את הרצון הטבעי להקמת תא משפחתי, ללא סייגים מגבילים ובאותה שוויוניות, תמיכה וזכויות הניתנים לזוגות סטרייטים. יש להכיר בעובדה שנשים הן עם מובס ולמרות ההתקדמות הרבה עדיין, הנשים הן אלו המשלמות מחירים כבדים יותר מאשר גברים, ובכלל נשים לסביות משלמות מחיר כפול ומשולש. אל לנו לעצור ולנוח על זרי הדפנה עד שנשיג את השוויון המיוחל, שיתיר אותנו הנשים מהכבלים המונעים מאתנו להיות גאות וחופשיות.

Share

אסתי נועה ויזל היא עובדת סוציאלית, סטודנטית לתואר שני בעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל-אביב.

כל הרשומות מאת

בואו נעשה כאילו אנחנו מאריכים את חופשת הלידה

23 אוקטובר, 2009 אין תגובות

ועדת השרים לחקיקה אישרה הצעת חוק של חברות הכנסת דליה איציק וציפי חוטובלי (זהירות – קובץ וורד), שמאריכה את חופשת הלידה מ-14 שבועות ל-23 שבועות.

לכאורה, סיבה למסיבה. חופשת הלידה בישראל היא קצרה מאוד, בכל סטנדרט מערבי מקובל. אין מדינה באירופה שבה משך חופשת הלידה קצר כל כך. אז למה אני עדיין לא פותח שמפניות?

התשובה טמונה (עמוק) בסעיף 2.1 של הצעת החוק:

(1) בסעיף קטן (א) [של חוק בטוח לאומי, נ.פ.], במקום "הזמן" יבוא "זמן של 14 שבועות";

המשמעות של הסעיף הסתום הזה היא שלא משנה לאיזה תקופה האישה תיקח חופשת לידה – והיא תוכל לבחור, בין 14 שבועות עד 26 – היא בכל מקרה תקבל מביטוח לאומי החזר בגובה 100% מהמשכורת שלה… על 14 שבועות עבודה.

הסעיף הזה מעקר את החוק (כמעט) מכל תוכנו, וגורם לכך שהתיקון הזה לחוק לא יוצר שום שינוי מהותי. החוק היום מחייב את ההורים לקחת 14 שבועות של חופשת לידה בתשלום (בהנחה שעמדו בתנאי הביטוח הלאומי), ומתיר להם לקחת חופשת לידה של עד שנה ללא תשלום. כלומר, גם היום אשה יכולה לקחת חופשת לידה של 26 שבועות, ולקבל תשלום עבור 14 שבועות מתוכם.

להצעת החוק ניתנו שני טעמים: הראשון, הוא שיש נשים שאינם זכאיות לפי חוק להארכת חופשת הלידה; השני, שכאשר נשים מבקשות להאריך את חופשת הלידה, הן נתונות ללחץ של המעסיק שלא לעשות זאת.

נתחיל מהבעיה השנייה: לא ברור איזו בעיה נפתרת פה. נכון, מעסיקים מפעילים לחץ על נשים שלא להאריך את חופשת הלידה שלהן מעבר ל-14 השבועות הקבועים בחוק; אבל גם לאחר התיקון, ולאור זה שהוא מאפשר לנשים לקצר את חופשת הלידה שלהן חזרה ל-14 שבועות, יופעל לחץ כזה. לא ברור מה הועילו חכמים בתקנתם.

הסעיף השני כן יוצר איזשהו שינוי. זאת משום שלחופשת לידה הבסיסית, של 14 שבועות, זכאית כיום כל אישה; לחופשת לידה ללא תשלום של עד שנה זכאית רק מי שעבדה באותו מקום עבודה תקופה של שנה לפחות – וגם אז, רק לרבע ממספר החודשים שבהם עבדה (ולא יותר משנה). הצעת החוק משנה את המצב הזה, ומעניקה זכאות לחופשת לידה מוארכת – ללא תשלום, דה-פאקטו – של חצי שנה גם לנשים שעבדו פחות משנתיים במקום העבודה האחרון שלהן. אני לא מכיר נתונים בתחום הזה, ולא יודע כמה נשים נתקלות בבעיה של חוסר אפשרות לצאת לחופשת לידה ללא תשלום בגלל ותק מועט במקום העבודה (אם מי מהקוראות מכירה נתונים כאלו, אשמח אם תחלוק אותם איתנו בתגובות).

מצד שני, ראוי להתייחס גם לאספקט השלילי של החוק: מומחים מסכימים((למשל, Lewis, Jane. 2009. Work-family balance, gender and policy. Cheltenham ; Northampton, MA: Edward Elgar. p 99; Ray, Rebecca, Janet C. Gornick, and John Schmitt. 2008. Parental Leave Policies in 21 Countries: Assessing Generosity and Gender Equality. Washington, D.C, USA: Center for Economic and Policy Research.)) כי חופשת לידה קצרה בתשלום מלא עדיפה על חופשת לידה ארוכה בתשלום מופחת, בעיקר משום שחופשת לידה ארוכה בתשלום מופחת מפחיתה את הסיכוי שהאשה תחזור לעבודה בסופה, לאחר שהתרגלה להסתדר עם הכנסה מופחתת.

אז מה היה לנו? בשביל תרגיל יחסי ציבור, שמאפשר לח"כיות חוטובלי ואיציק להתהדר בכותרת 'הארכת חופשת הלידה' במקום 'שינוי תנאי היציאה לחופשה ללא תשלום' – שם מדוייק הרבה יותר, גם אם תקשורתי הרבה פחות – הח"כיות משנות מעיקרה את חופשת הלידה, ולרעה…

בשל משכה הקצר של חופשת הלידה, נשים רבות מבקשות להאריכה, אולם חלק גדול מהן אינן זכאיות לכך על פי חוק; כמו כן, העובדה כי על פי החוק חופשת הלידה הינה 14 שבועות בלבד מביאה לכך שגם כאשר אישה זכאית להאריך את חופשת הלידה, היא נתונה תחת לחץ מהמעסיק שלא לעשות כן.

Share

נדב פרץ הוא דוקטורנט בביה"ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית, ומרצה במכללת ספיר ובמכללת אשקלון. עבודת הדוקטורט שלו עוסקת באבהות במדינת הרווחה הישראלית. נדב הוא רכז קהיליית מגדר.

לאתר של נדב פרץ | כל הרשומות מאת

שליטה רפואית ודומיננטיות הרופאים בדיוני הוועדה הציבורית לבחינת נושא תרומת הביציות בישראל

סמדר נוי (קניון) ודניאל מישורי

תקציר של מאמר שהתפרסם בגליון יא(1) של כתב העת סוציולוגיה ישראלית

הדיון אודות טכנולוגיות-פריון מעלה את השאלה אם הן מהוות אמצעי להעצמת נשים או שמא הן משעבדות אותן לתפקיד "הולדה" ומכפיפות אותן לשליטה רפואית. המאמר מראה, באמצעות בחינת הרכב חברי ועדה שהוקמה לבדיקת הנושא של תרומת ביציות בישראל וניתוח מבני השיח שלה, כיצד מתמסדת שליטה רפואית על קביעת המדיניות ועל ארגון התחום. בדיוני הוועדה, שיח פלורליסטי-לכאורה מתחלף במהירות בשיח אקסקלוסיבי שלפיו דילמות חברתיות ואתיות בתחום הן לאמיתו של דבר סוגיות רפואיות שבהן רק רופאים מסוגלים להכריע. רטוריקה צרכנית-כלכלית, המציירת את הרופא כספק שירות לצרכניות אוטונומיות במסגרת 'השוק החופשי' מלווה שיח זה, ודמויות הנשים משורטטות בו במובלע באופן המשרת את מסקנות הוועדה. המאמר מעלה לדיון שאלות ביו-אתיות וחברתיות על מעמד המומחים הרפואיים המשמשים סוכנים בעלי אינטרסים מקצועיים ואחרים בתחום תרומת הביציות ובקביעת מדיניות חברתית ואתית, וזאת על רקע תהליכי המדיקליזציה של הפריון וחדירתו של השיח הכלכלי-צרכני לתחום הרפואה.

נוי (קניון) סמדר ודניאל מישורי. 2009. שליטה רפואית ודומיננטיות הרופאים בדיוני הוועדה הציבורית לבחינת נושא תרומת הביציות בישראל. סוציולוגיה ישראלית יא (1):13-36.

Share

סוציולוגיה ישראלית הוא כתב עת דו-שנתי המוקדש כולו למאמרים סוציולוגיים בשפה העברית. מטרתו היא להוות במה למחקרים המנהלים שיח עם עבודות מתקדמות בסוציולוגיה העולמית, תוך הפניית מבט לישראל ולחומרים מקומיים.

כל הרשומות מאת

FireStats icon ‏מריץ FireStats‏