ארכיון

רשומות עם הטג ‘סוציולוגיה של הגוף’

שייח ג’ראח, ביקיני, פמיניזם

25 יולי, 2010 9 תגובות

הפעילים בשייח ג’ראח מבקשים מהמשתתפים באירועי המחאה לא להגיע במכנסיים קצרות או בגופיות, מכיוון שלבוש כזה מרתיע, לדבריהם, פעילות ופעילים פלסטינים ומונע מהם להשתתף במאבק. שלא במפתיע, דובי קננגיסר, נעמה כרמי ויוסי גורביץ נחרדים מהקריאה הזו. כפי שמנסח את הטענה דובי:

עצם הניסיון להכניס תכנים פמיניסטיים לתוך המאבק הוא "קולוניאליסטי", משום ששיוויון האשה הוא עקרון מערבי, כזה שזר לתרבותם של התושבים המקומיים. ומכיוון שבעולם רלטוויסטי אנו חיים, אין אנו רואים עוד, לכאורה, עליונות בעקרונות הליברליים המערביים. והרי לכם המהלך במלואו: אין פגיעה בפמיניזם; הפמיניזם יכול לחכות; הפמיניזם יכול לחפש את החברים שלו במערב.

הכותבים אומרים לנו שמשמעותה של הדרישה הזו היא לשים את ‘הנשים בסוף’, כשם הפוסט של נעמה. אנחנו בוחרים לקדם את המאבק הפלסטיני – על גבן של נשים.

אני מבקש להוסיף כמה הערות לדיון הזה:

ראשית, כדאי לזכור שהפגיעה כאן היא פגיעה בנשים יהודיות. אישה פלסטינית שלא מהססת ללכת בגופיה, לא תירתע בגלל הבקשה של מארגני המאבק, גם אם זו תגיע אליה – היא רגילה, כנראה, לשבור נורמות חברתיות. אין ספק שיש מקום למאבק על זכויותיהן של נשים ישראליות, ואין ספק שהמאבק הזה קשור גם לקודים של ‘צניעות’. אבל כדאי להפריד בין שתי הקבוצות האלו. שאלת הפטריארכליות של החברה הפלסטינית לא עומדת כאן על הפרק.

שנית, צריך לזכור ששאלות של קודי לבוש מערבות פעמים רבות בין סוגיות של דיכוי נשי לבין סוגיות של הבדלים תרבותיים. אין ספק שבכל מקום שבו אישה אינה סוברנית לקבל את החלטותיה עבור עצמה, היא מדוכאת; אין ספק שבכל מקום שבו אישה סובלת מאלימות עקב היותה אישה, היא מדוכאת; אפשר להטיל ספק בטענה שככל שאישה מכסה חלקים נרחבים יותר מגופה, כך היא יותר מדוכאת. האם החזה החשוף של נשות הזולו מעיד על הישגים פמיניסטיים יוצאי דופן? האם העובדה שבניגוד למצב לפני עשור, היום מקובל לראות את קצה הישבן של נשים – הופכת את הסקיני למופת פמיניסטי?

יש מקרים שבהם הדרישה מנשים לכסות את גופן מקורה בדיכוי. יש מקרים שלא. אז איך יודעים? שואלים. שומעים את הנשים. מבינים את הרקע. לא מטילים את התפיסות התרבותיות שלנו, כמות שהן, על תרבויות אחרות – כי הן לא מתאימות שם.

וכאן אנחנו מגיעים לטיעון הטקטי. לא הטיעון הטקטי של ‘המאבק הפלסטיני חשוב יותר מהמאבק הפמיניסטי’, אלא הטיעון הטקטי של ‘איך לקדם את המאבק הפמיניסטי’. למאבק בשייח’ ג’ראח יש היבטים פמיניסטיים חשובים. לפי עדויות המשתתפות במאבק, זה מאבק שבו נשים – משני הלאומים – נואמות, מובילות צעדות ועומדות בראש. האם זה פחות פמיניזם מגופיה?

את התשובה לשאלה הזו אני לא יודע. גם דובי, נעמה ויוסי לא יודעים. כדי לדעת מה הצעד הנכון בסיטואציה הספציפית, צריך להכיר את הנפשות הפועלות. צריך לדעת אילו משמעויות הן נותנות לתוכן של מאבקים, לכתפיים חשופות, להנהגה נשית. עד כמה המינון של כל הדברים האלה משמעותי עבורן. כמו שחנן אומר – זה לא המקום לקביעות אבסולוטיסטיות, אלא מקום שבו אנו “צריכים להפעיל שיחה ופתיחות לאחרים מאיתנו”, כדבריו החכמים של חנן.

Share

נדב פרץ הוא דוקטורנט בביה"ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית, ומרצה במכללת ספיר ובמכללת אשקלון. עבודת הדוקטורט שלו עוסקת באבהות במדינת הרווחה הישראלית. נדב הוא רכז קהיליית מגדר.

לאתר של נדב פרץ | כל הרשומות מאת

סיפורו של הגוף: חוויות גוף-זהות של נשים מטופלות פוריות

הילה העליון

תקציר של מאמר שהתפרסם בגליון יא(1) של כתב העת סוציולוגיה ישראלית

טיפולי ההפריה החוץ גופית מייצרים משמעויות חדשות לגוף הנשי; המרחב הגינקולוגי עתיר בשיחים מנרמלים וממשמעים הנאבקים על הגדרת הגוף, ולכן יש חשיבות רבה להבנת "דימויי הגוף" כביטוי למערכת היחסים הדיאלקטית המתווכת בין "סוכן פנימי פעיל" לבין "סוכן חיצוני חברתי". מאמר זה שואב מהמחקר הסוציולוגי העכשווי בנושא "גוף" ומהדיון הפמיניסטי על מטופלות פוריות.1 לצורך המחקר נוסח ריאיון מובנה-למחצה, שמטרתו לחשוף את המשגות הגוף, הזהות והרגש של נשים ישראליות מטופלות פוריות. מממצאי המחקר עולה כי קריאת "דימויי הגוף" חושפת את עמדות הכוח של מטופלות הפוריות. "דימוי הגוף" פועם כאלפי נימים דקים ומשפיע על תיחום גבולות הגוף, על הבחירה להביע כאב או לחלופין על הבחירה להשתיקו. "דימויי הגוף" מעידים על כך שלצד התמסרות הגוף לפרקטיקה הרפואית, קיימת גם אפשרות לנהל משא ומתן.

העליון, הילה. 2009. סיפורו של הגוף: חוויות גוף-זהות של נשים מטופלות פוריות. סוציולוגיה ישראלית יא (1):13-36.

  1. השימוש במונח "מטופלות פוריות" אינו מצביע על מצבן הפסיבי של כלל הנשים אשר עוברות טיפולי פוריות. המונח נבחר מטעמי קיצור ועריכה לשונית []
Share

סוציולוגיה ישראלית הוא כתב עת דו-שנתי המוקדש כולו למאמרים סוציולוגיים בשפה העברית. מטרתו היא להוות במה למחקרים המנהלים שיח עם עבודות מתקדמות בסוציולוגיה העולמית, תוך הפניית מבט לישראל ולחומרים מקומיים.

כל הרשומות מאת

FireStats icon ‏מריץ FireStats‏