ארכיון

רשומות עם הטג ‘פונדקאות’

האומנם שוויון? או שמא "מובסות כפולה"…

"חג גאווה שמח גם לך חמודה…כי לכל אחד יש סיבה על מה להיות גאה". את התשובה הזו קיבלתי מחברה בפייסבוק לאחר שאיחלתי לה חג גאווה שמח. כן, היא לסבית, וחודש יוני הוא החודש בו היא וכל בני קהילת הלהט"ב בארץ ובעולם חגגו את חג הגאווה, את מי שהם ואת אהבתם. לא יודעת מדוע, אך תגובתה המשיכה להדהד בי. תגובתה גרמה לי לחשוב שאולי זו ההזדמנות לכל אדם באשר הוא לחשוב מי הוא, מה הוא ועל הסיבות בגינן הוא מתגאה.

כעובדת סוציאלית הלומדת לתואר השני, התבוננות ביקורתית הפכה לדרך קבע בהסתכלותי על נושאים ותחומים שונים הסובבים את חיי. רבים וטובים ממני הראו את המחירים אותם משלמות נשים בגין היותן נשים. בין אם בהבדלי שכר בין גברים לנשים העובדים באותו תפקיד ובין מציאת איזון, אם בכלל, בין עבודה לקריירה, בהשוואה לגברים ששוחררו מנטל זה. למרות היותי אישה "מובסת" אני חייבת להודות על "מזלי הטוב" שאני סטרייטית ולא לסבית. כי המציאות והמדיניות החברתית מקבעת נשים לסביות בעמדה נחותה יותר, הגורמת להבסה כפולה – בשל היותה אישה ובשל היותה לסבית.

לא רחוק היום בו אקים משפחה משלי. כאם מובטחות לי ולבן זוגי זכויות מאוד ברורות, טבעיות, המתקבלות באופן אוטומטי. בן זוגי ואני נוכל לבחור מי יצא לחופשת לידה, בן זוגי ייחשב אוטומטית כאב וסביר מאוד להניח שהוא יתגאה בהפיכתו לאב, יצעק זאת בקול חוצות, ומכל עבר יישמעו קריאות "מזל טוב גבר", בתוספת שי ופינוקים הניתנים לאב הגאה והנרגש. אך אם חשבתם לעצמכם שגם חברתי הלסבית תהנה מזכויות טבעיות אלו אז טעיתם ובגדול!

ואולי כאן כעובדת סוציאלית, האמורה לייצג מדיניות וממשלה, וכאישה בחברה הישראלית אני שואלת את עצמי האם באמת יש לנו במה להיות גאים? החוק הישראלי אינו מכיר בזוגיות חד- מינית ובכלל בהורות חד-מינית. ההכרה מתקבלת דרך הדלת האחורית של מערכת המשפט, ולא ניתנת לה הבמה הראויה בחוק, דבר המחזק ומשמר את תפיסת החריגות של אותם זוגות. בת הזוג של היולדת הלסבית לא מקבלת, בדומה לאב הסטרייט, את הזכות לצאת לחופשת לידה, במקום עבודתה לא יצאו בקריאות שמחה והילולה כשייוודע דבר הפיכתה לאם, ואם כל זה כשלעצמו אינו הוגן ומעורר כעס, נדרש מאותה בת זוג להגיש פנייה מסודרת למדינה להכרתה כאפוטרופוסית וכאימא מאמצת (כן כן מאמצת) של הילד, (בניגוד לאב הסטרייט המקבל זאת מיד בתום הלידה), הן הביאו את הילד יחד לאחר החלטה משותפת, מתוך מקום אוהב, המוכן ורוצה לצמוח ולהקים תא משפחתי, האין די בכך?

לפני מספר שבועות העיתונות עסקה בהמלצות הוועדה, שאישרה פונדקאות לזוגות חד מיניים. אין ספק שיש בכך מן התקדמות אך התבוננות בפרטים הקטנים, מגלה כי שוב המדינה נמנעת מלתת שוויון מלא. אמנם ממליצים על התרת פונדקאות לזוגות חד מיניים בארץ, אך בניגוד לזוגות הטרוסקסואליים, אין לשלם כסף לאישה הפונדקאית, מה שיגרום לאותם נשים פונדקאיות לחשוב לאלו משפחות הן יעדיפו להשכיר את רחמן, כפי שנאמר "כסף יסנוור עיני חכמים". כל הכבוד על ההמלצות אך למה סייג זה קיים רק בזוגות חד מיניים? סייג זה מביא לתקיעת גלגלים ולעצירה מכוונת של רכבת דוהרת.

אז מה עושים? איך עוברים מדיבורים על שוויון למעשים שיובילו לשוויון? איך גורמים לכך שאותן נשים לסביות לא יובסו פעמיים, גם בשם היותן נשים וגם בשם היותן לסביות? אין בידיי תשובות לשאלות אלו, אך אין לי ספק כי השיח הקיים היום אינו מאפשר פתיחות אמתית, ויש חוסר רצון ליצור שינוי ולהבין כי מגיעות זכויות טבעיות ושוות לזוגות החד מיניים.

בואו נסתכל למציאות בעיניים; מדינת ישראל בשנת 2012 היא ברובה בעלת מדיניות מפלה והומופובית, המסווה את עצמה מאחורי מספר חברי כנסת הבאים למצעדי גאווה, במימון קמפיין של תיירות גאה וביציאה בסלוגנים ומלחמות להיות חלק מאותו עולם מערבי נאור ופתוח חברתית. כדאי שמקבלי ההחלטות יתחילו לתת לאותם אנשים את היכולת לממש את הרצון הטבעי להקמת תא משפחתי, ללא סייגים מגבילים ובאותה שוויוניות, תמיכה וזכויות הניתנים לזוגות סטרייטים. יש להכיר בעובדה שנשים הן עם מובס ולמרות ההתקדמות הרבה עדיין, הנשים הן אלו המשלמות מחירים כבדים יותר מאשר גברים, ובכלל נשים לסביות משלמות מחיר כפול ומשולש. אל לנו לעצור ולנוח על זרי הדפנה עד שנשיג את השוויון המיוחל, שיתיר אותנו הנשים מהכבלים המונעים מאתנו להיות גאות וחופשיות.

Share

אסתי נועה ויזל היא עובדת סוציאלית, סטודנטית לתואר שני בעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל-אביב.

כל הרשומות מאת

FireStats icon ‏מריץ FireStats‏