ארכיון

רשומות עם הטג ‘Girl power’

ברבור שחור – מזווית מגדרית

ד"ר סיגל ברק ברנדס וגב' מירה הורביץ

 ד"ר סיגל ברק ברנדס היא מרצה לתקשורת ולמגדר, המסלול האקדמי המכללה למינהל. גב' מירה הורביץ  היא פסיכולוגית קלינית ומדריכה 

 


 

לאחרונה יצא לאקרנים סרט הקולנוע האמריקאי "ברבור שחור" (Black swan). מבלי להרוס יותר מדי לאלו אשר עדין לא צפו בסרט, נאמר כי הסרט עוסק בלהקת בלט יוקרתית בניו-יורק, המתעתדת להעלות הפקה של "אגם הברבורים". הסרט מתמקד בדמותה של הרקדנית נינה (בגילומה של נטלי פורטמן) המתמודדת על התפקיד הראשי, ובמתח וביריבות בינה ובין רקדנית אחרת – לילי (מילה קוניס). המנהל האמנותי של הלהקה, תומאס לירוי (וינסנט קאסל), חושש מליהוקה של נינה לתפקיד הראשי, שכן לדבריו, היא מתאימה לתפקיד הברבור הלבן, בעוד שאינה מתאימה לתפקיד הברבור השחור. מאחר והתפקיד הראשי דורש גילומן של שתי הדמויות על ידי רקדנית אחת – הוא מתלבט ודורש ממנה להוכיח לו שהיא מסוגלת להשתנות. הוא מנשק אותה באופן מפתיע והיא נושכת אותו בשפתו, אקט שמשכנע אותו לתת לה את התפקיד הראשי של מלכת הברבורים. הסרט מציג גם את יחסיה הלא-בוגרים של נינה עם אמהּ השתלטנית אריקה (ברברה הרשי), המתייחסת אל נינה כאל ילדה ומנסה לשלוט בחייה.

ניתן לראות במתח שמציג הסרט בין "הברבור הלבן" והעדין לבין "הברבור השחור" והיצרי ביטוי מרתק לכמה דימויים נשיים המקובלים במדיה.

ביקורת פמיניסטית שהחלה מתפתחת בשנות ה-70 של המאה ה-20 (הגל השני של הפמיניזם) בחנה את שאלת הבניית ההבדלים המגדריים והתפקידים החברתיים המקושרים לנשים וגברים, וביקרה את המחשבה המערבית לגבי המינים בגלל העיקרון המסדר המרכזי שלה – השוואה ועימות באמצעות ניגודים דואליים (או-או). דואליות זו מתעלמת ממצבי ביניים ומערבת בדרך כלל גם יחסי היררכיה בין שני קצוות הדואליות, כשצד אחד מוערך יותר והאחר פחות.

נשיות, לפי עיקרון זה, מובנת באופן הטוב ביותר כניגוד המבני של גבריות, ומקושרת תמיד לצד הפחות מוערך בדואליות זו. כחלק מהחשיבה המערבית הגברית, גם הנשיות עצמה מוגדרת בצורה דיכוטומית, ונשים משתייכות לאחת משתי קטגוריות מנוגדות: ה"מדונה" – כלומר, האישה בתפקיד האם, היולדת, המגדלת ומטפלת, מקריבה, דמות מוסרית וא-מינית, ומן הצד השני – "הזונה" – כלומר אישה לא מוסרית, מסוכנת וארוטית, המגרה ומאיימת על הגבר במקביל.

הסרט "ברבור שחור" מבוסס, למעשה, גם הוא על חשיבה דיכוטומית מעין זו ביחס לנשיות, ומציג הפרדה ברורה בין "המדונה" – היא נינה – שאינה מינית, הנתפסת עדין כילדה בעיני אימה, עדינה ומוסרית (לא נעים לה לקחת את התפקיד מהפרימה בלרינה המזדקנת – בת'), הלבושה תמיד לבן המסמל את בתוליותה, לבין "הזונה" – היא לילי. לילי, מינית וחושנית מאוד, בעלת תעוזה, המנסה לפתות את תומאס בכדי לזכות בתפקיד הנחשק, ובאופן סמלי לבושה תמיד בשחור. העימות המר ביניהן, המלווה את התפתחות העלילה והמוביל את נינה לסדרת הזיות ולפגיעה בעצמה, מהווה ביטוי לתפיסה שאינה מאפשרת יישוב המתח והדואליות, ומלמד כי, לכאורה, אין מצבי ביניים בנשיות.

תפיסה דיכוטומית זו מקבלת ביטוי גם בפיצול הפסיכולוגי בנפשה של נינה. מלאני קליין, פסיכואנליטיקאית ומייסדת גישת יחסי האובייקט בפסיכואנליזה, תיארה את מושג הפיצול (split) כמנגנון הגנה פרימיטיבי, המשמש להתמודדות עם החרדה שמעוררים רגשות מאיימים של תוקפנות ומיניות. הסרט נפתח בסצנת פיצול: אגם הברבורים, הברבור הלבן הזך, התמים והטהור, מותקף על ידי הברבור השחור היצרי, הקנאי, התוקפן, הברוטאלי. בהמשך אנו מבינים כי מדובר בחלומה של נינה. כבר בפתיחה זו מציג הסרט את השקפתו, התואמת גם את הגישה הפסיכולוגית: כיוון שהחלום הוא של החולם, כל חלקי החלום מייצגים חלקים שונים של נפש החולם. לפיכך, גם הברבור הלבן וגם הברבור השחור, מייצגים חלקים בנפשה של נינה. נינה אינה יכולה להכיל בתוכה את מיניותה שלה, ומשליכה אותה על לילי, הנושאת עבורה את החלקים האפלים של נפשה, קרי: "הברבור השחור" שבתוכה (ראו "ברבור שחור, ברבור לבן", מירה הורביץ, מתוך האתר 'פסיכולוגיה עברית', מאמרים, 6.3.11).

יותר מכך: הגורם המזין, מחדד ומלהיט את התחרות בין נינה ולילי הוא הגבר, שנמצא בתפקיד מקבל ההחלטות, ובכך ניתן ביטוי ליחסי הכוחות המגדריים המקובלים – הגבר הדומיננטי, הנמצא בעמדת הסמכות, ואף מטריד מינית במקומות מסוימים בעלילה, מטיח את הנשים זו כנגד זו, לפי מודל שליטה ברור של "הפרד ומשול". הוא זה אשר יוצר את הדיכוטומיה הברורה בין מאפייני הנשיות שמגלמת כל אחת מהרקדניות, ומעודד את נינה לעשות את הבלתי אפשרי, ולגלם לבד את שני הברבורים (קרי: להיות המדונה והזונה גם יחד).

נינה אכן נענית לאתגר, ומנסה למצוא את ה"זונה" שבתוכה, אולם משלמת על כך מחיר בריאותי ונפשי יקר.  בנקודה זו חשוב להזכיר את הגל השלישי בפמיניזם, הפוסט-פמיניזם, שבכל הקשור לדימויי נשיות במדיה, עסק הן ברעיונות מעצימים של girl power והן בדימויים של "נערה במשבר". נינה מאוד החלטית בניסיונה (וגם בהצלחתה בסופו של דבר) לגלם את מלכת הברבורים. היא שמה לה כיעד את השגת התפקיד, ואכן זוכה בו בסופו של דבר. לפיכך, יש כאן ביטוי לרוח ולשיח של Girl power שמאפיינת דימויי נשיות פוסט-פמיניסטיים: נערה/אישה יכולה להיות כל דבר, אם רק תרצה בכך. נשים הן חזקות ודומיננטיות והפמיניזם למעשה מיותר.

שיח מקביל שהתפתח אף הוא בתרבות, באקדמיה ובמדיה בשנות ה-90 ביחס לצעירות, הוא שיח של "נערה במשבר/בסיכון". הטענה כאן היא שבגיל ההתבגרות, בשל לחץ מהתרבות האמריקאית, נערות מומרצות/מחויבות לשים בצד את ה'עצמי' האותנטי שלהן, הבריא והשלם ולהפוך ל'עצמי' אחר שיקרי. הלחץ הזה להיות מי שאינן, מדכא את רוב הנערות. הן מפסיקות לחשוב – 'מי אני'? 'מה אני רוצה'? ומתחילות לחשוב 'מה עלי לעשות כדי לרצות אחרים'? תמיד ההתבגרות הייתה דבר מסובך, אולם כיום יש האשמה כנגד תרבות המדיה העכשווית, שהיא עוינת לנערות ולא מאפשרת להן לבטא את עצמיותן האמיתית. כתוצאה מכך נערות מגיעות לדיכאון, לביקורת-עצמית, להערכה-עצמית נמוכה, לחוסר שביעות רצון עם גופן ולהפרעות אכילה. 'נערות במשבר' הן נערות מורדות, המורדות בציפיות מהן להיות "ילדות טובות": נערה/צעירה כזו מואשמת בחוסר ברצון או בחוסר שאיפה להתאים עצמה לציפיות, היא מתנגדת לסמכות, כועסת, אגרסיבית, מנפנפת במיניותה, מפתה בני זוג לא ראויים, מעשנת, שותה, משתמשת בסמים וכדומה. נדמה כי דמותה של נינה מגלמת במקביל לרוח ה Girl power גם שיח זה – הלחץ עליה (מצד תומאס ומצד אימה) להפוך למי שאינה – מוביל אותה אל מצוקתה ואל אובדנה בסופו של דבר. היא בורחת משליטת אימה, שותה ונוטלת סמים, מקיימת יחסים לסביים (למעשה בהזיותיה) ועוד.

לסיכום, נראה כי הסרט מציע ערוב של צורות שיח על נשיות – בחלקם שמרניים, סטריאוטיפיים ודכאניים, ובחלקם משחררים ומעצימים. קשה להימלט מהתחושה כי סופו המדכא מלמד על עדיפותו של שיח שמרני, שלא לומר מיזוגני.

Share
FireStats icon ‏מריץ FireStats‏